|
|
Page:14
מבוא - אהלות 14 במסגרת דיוננו הערנו פעמים אחדות שלעתים הבבלי מביא את אחת מהלכות טהרות אך לא בנוסח שלפנינו, ומשתמע שהבבלי הכיר משנת טהרות כלשהי אך לא בנוסח שלפנינו . או שהכיר את משנתנו, 12 ולא ראה בה נוסח מאושר . עם כל זאת ודאי שהיה עיסוק אמוראי בהלכות טהרה, אם כמזדמן ואם כלימוד מסודר . כך, למשל, התלמוד הבבלי מתאר את המרד של תנאים נגד רבן גמליאל ( בבלי, הוריות יג ע"ב ) . רבי מאיר ורבי נתן מוד מכינים מארב "אקדמי" לרבן גמליאל ומתכוונים לשאול אותו בהלכות עוקצין . מסתבר שהתל 13 מתאר את האווירה שהוא מכיר בבית המדרש, גם אם עצם ה"מרד" הוא זיכרון היסטורי . לפי הסיפור אין לומדים את מסכת עוקצין, אך במסגרת הדיון הפתוח תלמיד רשאי לשאול בכל נושא שירצה, והם 14 מתכננים לשאול אותו במשניות עוקצין "רגיל" . אם כן ייתכן שעוקצין תילמד, אך רק דרך אגב, וחכם צפוי שלא יכיר אותה על בורייה . עדות זו מספרת על מעשה תנאי, ושיבצנו אותה בדיון כאן מטעמי זהירות שמא המעשה מעוצב כבר על רקע הנוהגים בבית המדרש האמוראי . אם כך, לפחות זו עדות בבל . על המתרחש בבית המדרש האמוראי ב רב פפא מתפאר לפני אביי שהם לומדים את מסכת עוקצין ואילו רב יהודה לא למד אותה כלל ( בבלי, ומקיף מעיד שעדיין"רחב"ברכות כ ע"א ; תענית כד ע"ב ) . עצם הבחירה בעוקצין כדוגמה ללימוד וף . גםהלימוד בה הוא מיוחד ונדיר, ודומה שגם רב פפא ואביי לא למדו טהרות וזרעים באופן רצ לימוד מסכת כלים, בבית המדרש האמוראי, היה מקרי ומועט, וכך אנו שומעים : מקבליןמאימתיקצירומגלידומגלוהרומחוהפגיוןוהסכיןהסייף : מדרשאבימפלגיהווחדיומא" לקישריש, בכבשןמשיצרפם : אמריוחנןרבי ? מלאכתןגמרומאימתי, מלאכתןגמרמשעת – טומאה קרורביהתם ? ליאהנתומאי : ליהאמר ! ידעבלסטיותיהלסטאה : ליהאמר . במיםמשיצחצחן : אמר . . " ( בבלי, בבא מציעא פד ע"א . השכינהכנפיתחתדאקרבינךלךאהנאי : ליהאמר . ליקרורביהכא, לי לין יום אחד נחלקו בבתי המדרש : הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל הקציר מאימתי מקב – משעת גמר מלאכתן, ומאימתי גמר מלאכתן ? רבי יוחנן אמר : משיצרפם בכבשן, ריש לקיש – טומאה 15 אצר משיצחצחן במים . אמר לו : ליסטים בליסטיותו יודע . אמר לו [ ריש לקיש ] , ומה הנאה גרמת לי ? ת כנפי שם קראו לי רבי, וכאן קוראים לי רבי . אמר לו [ רבי יוחנן ] : גרמתי לך הנאה שקרבתיך תח השכינה ) . הסיפור הוא בבלי ומשתקפים בו יחסים מתוחים בין חכמים, מוטיב בבלי אופייני שלפי 12 ראו למשל פירושנו לפ"ב מ"א ; פ"ד מ"ב ומ"ג ; פ"ג מ"א, מ"ב, מ"ג ומ"ז ; פי"ב מ"ה ; פי"ד מ"ו ( שני התלמודים לא הכירו את נוסח המשנה ועסקו בהלכה אך לא במשנתנו ) ; פי"ד מ"ח ; פי"ח מ"ד ( אי המונח "חצר הקבר" ) , זאת אף שבדיון במשניותהכרת המונח "שדה בוכין" ) ופט"ו מ"ח ( אי הכרת ממסכתות אחרות עולה שהמונח היה מוכר בבבל, וידעו שם מהם סדרי הקבורה בארץ ישראל, ועוד הרבה . תופעה זו חוזרת בכל סדר טהרות, והעיר עליה גם זוסמן בהדגישו שהמסקנה יוצאת רק מעיון מעמיק בנוסחאות, ולא מבדיקה שטחית . 13 גודבלאט כל התיאור הוא דמיוני ומשקף את יחסי החכמים בבבל . איננו נוקטים עמדהלדעתו של לגבי גוף המעשה, אבל ודאי שהפרטים עוצבו בהתאם למה שהכירו אמוראי בבל . ראו גודבלאט, מרד . 14 לתיאור צורת הלימוד ראו במבוא הכללי לפירוש המשניות . 15 רמז לריש לקיש שהיה בעברו ליסטים .
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|