|
|
Page:11
מבוא – ברכות 11 ממשנת תמיד שצוטטה עולה בבירור שפרשת עשרת הדיברות נכללה בקריאת שמע . הכללת ורק טבעי הוא הפרשה טבעית ומובנת, שכן פרשת עשרת הדיברות היא פרשה מרכזית, שתיכלל בתפילה מרכזית כקריאת שמע . בפפירוס אחד שנמצא במצרים, המכונה "פפירוס נש", 1 נכללים עשרת הדיברות במזוזה ) . במזוזה ובתפילין סדרת פרשיות הזהה לקריאת 1איור ( שמע, ולפיכך יש לראות בכך עדות להכללתה של הפרשה גם בקריאת שמע . גם התלמודים רש שבמקדש נהגו לכלול את עשרת הדיברות : "אמר רב יהודה אמר שמואל : אף מעידים במפו בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין . תניא נמי הכי, רבי נתן אומר : בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין . רבה בר בר חנה סבר חסדא : כבר בטלום מפני תרעומת המינין . אמימר סברלמקבעינהו בסורא, אמר ליה רב למקבעינהו בנהרדעא, אמר ליה רב אשי : כבר בטלום מפני תרעומת המינין" ( בבלי, יב ע"א ) . סוגיה זו מעידה שבמקדש כללו את עשרת הדברות, אך מאוחר יותר נמנעו מכך . כן מסופר כאן בבבל . ההסבר של הבבלי כפול . על חכמי בבל שרצו לקבוע בשנית את הפרשה בקריאת שמע הנוהג הקדום מוגבל למקדש, ובגבולין יש חשש של תרעומת המינים . לא מוסבר מהי התרעומת . אותו רעיון חוזר בירושלמי : "בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום ומפני בסיני"מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו אומרין אילו לבדם ניתנו לו למשה ( פ"א ה"ד, ג ע"ג ) . הירושלמי מסביר שהמינים הפכו את עשרת הדיברות למרכז עולמם, ולכך 2 חכמים מתנגדים . יפה פירש כאן גינצבורג "מפני טינת המינים", משורש טנ"ן, שמשמעו לחבב . 1 . 170 'עמ,הדברותעשרת, וינפלדס,פפירו, קוקא,הגמ, סגל 2 . 166 - 761גינצבורג, פירושים, ח"א, עמ'
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|