|
|
Page:12
בן-גוריון והחוקה 12 דוגמה בולטת לכך שרעיונות פוליטיים מעצבים מציאות ומשפיעים עליה, ובוודאי שאינם רק אמצעי להשגת מטרה . השינויים במדיניותו ובהתנהלותו הפוליטית אינם מעידים על פרגמטיזם אופורטוניסטי חף מערכים, אלא כמו שהראו יגאל דוניץ ושלמה אבינרי, הם דווקא פרי המפגש של האידיאולוגיה שלו עם המציאות המשתנה והצורך לבחון 4 הגם שבן-גוריון מעולם מחדש את דרכי הגשמתם של רעיונותיו . לא הרשה לעצמו להתעלם מאילוצי המציאות המפלגתית והאחרת, ניתן להראות שאת מדיניותו החוקתית הִנחה מערך אמונות ותפיסות מגובש, גם אם מורכב . עיקר מעייניו של בן-גוריון היו נתונים למציאת הדרכים שבהן יוכל להוציא לפועל בצורה המלאה ביותר את תפיסת עולמו לנוכח נסיבות אותה השעה . בצדק כינה אותו זאב צחור, 'איש 5 החזון והחשבון' . מדיניותו החוקתית היא מקרה בולט המוכיח טענה זו . בן-גוריון היה מנהיגהּהמכונן של מדינת ישראל, ועל כן נאלץ להתמודד עם הדילמות והקשיים הנוגעים בהקמת מוסדות פוליטיים, מִנהליים ומשפטיים ובעיצוב חברה אזרחית דמוקרטית ופעילה . תפקיד זה חייב אותו — פשוטו כמשמעו — לגבש תפיסת עולם שתתמודד עם השאלות המטרידות כל קהילה פוליטית : מטרות המדינה, יחסה לאזרחיה, הסֵדר המשטרי-חוקתי שלה, צורת המשטר, תפקיד המשפט, דמות המִנהל הציבורי וכיוצא באלה שאלות . בתוך כך העסיקה אותו גם שאלת החוקה . בחינה של מדיניותו מלמדת כי הוא אכן ראה חשיבות בקיומם של שלטון החוק ושל מערכת משפט מתפקדת ותמך גם בעיגון עקרונות המשטר וזכויות האדם בחוק כתוב . אבל התבוננותו במאבקים האידיאולוגיים הסוערים שניטשו אז סביב המעבר מיישוב למדינה — למשל, פולמוס החינוך או המאבק בתוך התנועה הקיבוצית בעניין דמות הציונות הסוציאליסטית והתמיכה בברית המועצות הסטליניסטית — הביאה אותו למסקנה שלנוכח התרבות הפוליטית ומבנה המשטר בארץ, המהלך של חקיקת חוקה כתובה עלול להלהיט
|
הוצאת דביר תל-אביב
|
|