|
|
Page:12
אֶת פָּנֶי אֲבַקֵּשׁ 12 הרדיקלית הבאה לידי ביטוי בשלוש עמדות : ) א ( בתביעת הצדק ; ) ב ( בביקורת בָּה מתפשרת של הקול הנבואי ; ) ג ( בחשיבותה של הקהילה כמעַ-החברתית הבלתי ההכרחית של המרחב שבין הפרט למערכת הממשל של המדינה . את תורת דו המשמיע את הקול הסוציאל, לצר כמסאי בלתי נלאה והשיח של בובר מימש וו- תוך שהוא מטעים את הקהילה כנשאית המובהקת של צות הבריתדמוקרטי באר- זהותנו ושל התאגדותנו למימוש הטוב . את העמדה האנרכיסטית של לנדאואר ת במחויבותה ן וולצר לאזרחות המצטיינת ואנרכיזם, עידֵ וּיּמִובובר, המשלבת עֲ הביקורתית מתוך היותה מושרשת בקהילת הטוב שכלפיה מחויבת המדינה . שאותו הם חלקו עם הוגים חשוביםיצרו במרחב המחשבתילצרוהרטמן וּ פנה הלשוני של המִאחרים, כמו אליעזר גולדמן וישעיהו ליבוביץ, המרחב העשרים . הגודש הלשוני של יה של המאהי בפילוסופיה המערבית במחצית השנ עליו מושתתת תפיסת הברית ותפיסתש שותי, האונטולוגי,קיומנו הוא היסוד היֵ פשרהשותית של הלשון היא אשר אִ הביקורת החברתית הקהילתנית . האיכות היֵ בהם נדמתה משנתו של בובר כאחוזה בתפיסה שהמקומותןלהם לצעוד הלאה מ ביקורתם מטעימהופפת מדי כעוגן פילוסופי . הר, של מיידיות חווייתית רגשנית את גבולות מפעלו של בובר . בובר עמד נכונה על ראשוניותה הקיומית של הדת ואִפיין את ייחודה באמצעות המיידיות המיסטית ותפיסת הדיאלוג . אך דיאלוגיוּת ק מחד גיסא, והמיסטיקה לא יכלהפֵּסַ לשוני מְ-זאת לא זכתה לעיגון פילוסופי זאת על אף תחליף לפנומנולוגיה או לתיאולוגיה מלאה יותר מאידך גיסא . ו לשמש התורה שבעל פה כי נכון הוא שהטעמת תפיסת הפרשנות של המדרש שבמסורת בדיוקות, חוזרגיסא , ותפיסת מדעי החברה כעיסוק הרמנויטי מאידך מחד גיסא ן, זו של שאותה ניסה לעג לתפיסה ממנו יצא בובר, ו שלבית המדרש האקדמי וילהלם דילתי . פילוסופיית הלשון של מורַי מאופיינת בחשדנות שלה כלפי אלא לפרש,להסביר את העולםו איננ מהיבט זהי . תפקיד התיאולוגיהספיאהמט מסורת חיה של קהילה מחויבת . תיאולוגיה היא עיסוק רפלקטיבי בהבנת אלוהים ולוגיה מבקשת להסביר, חיים של קהילה והנהרת תביעתו כלפיה . כאשר התיא על עצמה מעטה של מדעיות, היא בהכרח מסתבכתעטותכאשר מבקשת היא ל או להונאה ,בהצדקת הרוע בעולם ומובילה את עצמה למבוי סתום במקרה הטוב עצמית במקרה הגרוע . , ית . העמידה בפני ה' כמתפלל וכעובד ספיא אך נקודת המוצא של דיוני היא מט עיצוב הקהילה והבנת התביעה ים דרכו נפתח שו את הציררואָה בממשותכיצור, בִּפְנֵי מחייבת אותנו לטעון- . הנהרת היציבה שמאפשרת את העמידההאנוש כלפי . האם תיתכן תיאולוגיהןיות וההוויה שאין להימלט מהאודות ההֱעל טענות אודות ההוויה שאיננה מסבירה ? האם ייתכן לקחת ברצינות עלהמחויבת לדיבור מיניה וביה בהכחשת הרוע להסתבך את ממשותו של הקדוש ב"ה בחיינו מבלי
|
|
|