|
|
Page:11
11 כניסה זאת לאו יחס דומה מבקש החיבור לקיים עם העושר הרב של מה שכבר נאמר . או כאלה, אף אנו משוקעים ןבהש ת תמונות הטעם שאמירות העבר מייצגוןרק מ במידה, אנו ממשיכים להיבנות . דיבורי העבר ןאו אלו שמה, שאנו דוחים במודע הם עצמם היו בבחינת דיבור חי לזמנם, מתעדים רגעי גילוי וכיסוי בלשון, ש ב לנגלה בהם תובע אף את הקשב למה שכוסה, לחלופה שֶומגלמים אותם . הקֶ שבכוח שלא נהייתה- דר . באיתור הנוכחות עְהֶלה שלא הפכהבָקְאומצה, לעִשלא ולתבוע מאיתנו את התהודה של ,ה, כאחר ממשיך דיבור העבר לדבר עמנו כשונֶ ל פרקון בספר הנוכחי יש מובאה כעל כן גם מולקול ה׳ ההופך דיבור לתורה . לא להדגים . הואא להמחיש, לא לאייר,ל – מדיבור אחר העומד אל מול הפרקון ניצב מנגד כדובר . , כפוליפוניה המתייצבת קולי-רבדפי הספר מעוצבים אפוא כמרחב פתוח כפתוחה וכקשובה, כמציעה, לעתים כמכריזה, לעתים כטוענת, כמגששת, ל כנושאת תפילה . החיבור מייחל להיות ראוי לבתי אך יותר מכֹּ – כמבקשת יהילשאלה, לתה – י לנכנסים בשעריו עו מרחב לימודיבהצ, בהם נולד שהמדרש בעולם . ומתוך אמונה ליטול אחריות על העולם . -תיוֹ ולהשבת אמונה כאפשרות הֱ התנאים לשיחה בין וחוקר אתהדיאלוג,אתהשיח,-דוהמבקש אתספראפואזהו ראוי הוא להוסיף אף מילות הקדמהבין אדם למקום . גםומתוך כך,אדם לחברו הפילוסופיה והבנת התיאולוגיה שבבסיסה ועל המקום המסוים על טיבה של ם של מורַי אפשר למקם ביחס להגותותורת שממנו נערך דיבורי בחיבור . את של מרדכי מרטין בובר . דוד הרטמן ביקר את הלבוש המקראי והחסידיהדיאלוגית לטענתו תוך התעלמות מתפקידה המכונן של השעוצב,של הגות השיחה של בובר היהודים . לטענתו של הרטמן דווקא הרכיב שלם הדתייםה המסורת הרבנית בחיי וזאת בניגוד לחיוניותה ,ההתגלותי של המקרא ערער בעוצמתו את השיחה מסימניה המובהקים של חילוקי דעות הםתורה שבעל פה . על כן גםההשיחית של , ולאשעמלה על שימור תרבות המחלוקת . התלמוד אפוא, המסורת הרבנית בו עלינו להתמקד על מנת לעצב פילוסופיה יהודית חיונית . שהמקרא, הוא החיבור כדי לממש את מצוות ה' ועל כן איןיוהקהילה היהודית המסורתית התאגדה יחד הלכתי אותנטי בנוסח המקרא . -דרך לשוב, כמו שביקש בובר, לקיום יהודי קדם המבקשת לעדכן את תורת,ןהברית של הרטמ-תלמוד והלכה הם אושיות מחשבת תורה שבעלה השיח של בובר באמצעות הברית כפי שהובנה ועוצבה במסורת-דו פה . זאת האחרונה מעודדת שותפות אנושית מכרעת ומכוננת בהתגלות ומניבה חיי מצוות . כמִתווה לאת ההלכה מיכאל וולצר נענה לממד הפוליטי המובהק של מחשבתו של בובר . מבובר ידיד נפשו של הלה, למד את חשיבות ההתייצבות הפוליטית , נדאואר ומגוסטב ל
|
|