|
|
Page:7
פתח דבר 7 כך עלו על ספינת המעפילים "נעמי יוליה" . בשנים ההן לא הסכימה שום מדינה לקבל פליטים יהודים, ואחרי חודשים ארוכים ומלאי תלאות בים הגיעה לבסוף "נעמי יוליה" לחופי ארץ ישראל . נוסעיה נאסרו בידי הבריטים . הנשים והילדים שוחררו, אך הגברים הובאו למחנות מעצר בעתלית ובצריפין ( אז סרפנד ) . יצחק, שהיה יתום מאם ולא היו לו קרובי משפחה בארץ, נשאר עם אביו במחנה . זמן קצר אחר כך התגייס יחזקאל טאוב לצבא הבריטי ושירת באי מלטה, ואחר כך באיטליה . יצחק שהה אצל משפחה אומנת, למד בפנימייה בבן שמן, יצא להכשרה של הפלמ"ח בגבע והשתתף בעלייה לקרקע של קיבוץ עמיעד . כשפרצה מלחמת השחרור גויס לשירות פעיל בפלמ"ח וכבר בראשית המלחמה נפצע בקרב ואיבד ארבע מאצבעות יד שמאל . לאחר שהחלים חזר לשרת, הפעם באגף כוח אדם של צה"ל . אחרי שחרורו פנה ללימודים . הוא השלים בחינות בגרות בשפה האנגלית ולמד באוניברסיטה העברית משפטים וכלכלה . תחילה עבד כעיתונאי, מקצוע שהוסיף לעסוק בו כל ימיו ( הוא אף היה פעיל במועצת העיתונות ) . במקביל הצטרף לשירות הציבורי . הוא היה מזכ"ל בנק ישראל בזמן כהונתו של הנגיד דוד הורביץ ואחר כך יושב ראש הרשות לניירות ערך . לאחר עליית הליכוד לשלטון עזב תפקיד זה ולמרות הפיתויים הכספיים סירב לעבור למגזר הפרטי, שכן העבודה במגזר הציבורי היתה בעיניו שליחות והוא ביקש להמשיך להשתתף בבניין המדינה והחברה . נוסף על עניין ארוך שנים בכלכלת ישראל — במשך עשרות שנים ערך את כתב העת המדעי "הרבעון לכלכלה" — ביקש לטפח נושאים מובהקים שברוח ועל כן קיבל עליו את תפקיד המנכ"ל של מוסד ביאליק . תחת שרביטו הושלם בין השאר הפרויקט "אנציקלופדיה מקראית" והתפרסמו ספרי מחקר רבים אחרים במקרא ובמדעי היהדות ; בתקופת כהונתו יצא לדרך המפעל הגדול של כינוס כתבי אורי צבי גרינברג וראו אור כרכים אחרים של סופרי דור התחייה ; הוא טיפח את סדרת "מבואות", שמבקשת להקנות לקורא הלא מקצועי יסודות בתחומי הידע של מדעי החברה והרוח ; הוא השיק את סדרת "תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל מאז העלייה הראשונה", שהכרכים האחרונים שלה הושלמו זמן קצר אחרי פרישתו . ליצחק טאוב היה מובן מאליו שהשכלה עברית אינה רק חלק חיוני בתקומת עם ישראל, אלא היא גם תנאי הכרחי לכך שהחברה הלאומית הזאת תהיה בעלת אוריינטציה דמוקרטית והומניסטית . הוא לא חשב על אוריינטציה זו במונחים הדרמטיים של "אור לגויים" או "חברת מופת" . אידאלים מוחלטים ושאיפות אוטופיות היו זרים לרוחו — במקרה הטוב נראו לו תמימים, ובמקרה הרע אדישים לאדם וחולשותיו, או אפילו אכזריים ממש . את ההומניזם שהחזיק בו אפשר לכנות הומניזם של "אף על פי כן" : האדם רחוק מלהיות מושלם, וחמור מכך יש בו פוטנציאל ממשי לרוע ואכזריות שאין להם שיעור . אסור לנו לשכוח זאת לעולם . ואף על פי כן איננו פטורים מלהמשיך לחתור לטוב שבגבולות האפשר, ואל לנו להרשות לעצמנו את המותרות של הייאוש . תפיסה זו היתה מעוגנת בהלוך נפש שקט ויציב, בכבוד לייחודו של כל אדם ובמידה גדושה של הומור אירוני .
|
|
|