|
|
Page:14
14 משפט כחול-לבן בשאלות התרבות והזהות של היהודים המודרניים ובין הצורך להשתיק, או לעמעם לפחות, שאלות אלה כדי שלא יפריעו לבניין החברה והמדינה ויסכלו את הסיכוי לכונן חיים יהודיים חופשיים . הבעיה המטא-תרבותית ביטאה גם סכנה אחרת, והיא סכנת הכפייה התרבותית . ויכוחים בשאלות של זהות, תרבות ודת נוטים להיות קולניים ולא סובלניים : כל צד מבקש לשמר בכוח את ערכיו, את סמליו ואת תרבותו ופעמים רבות גם לכפות אותם על בני קבוצות אחרות . ההיסטוריה המודרנית לימדה אותנו שחוסר הסובלנות התרבותי-דתי משותף הן לקבוצות שמרניות והן לקבוצות מהפכניות . הקבוצות השמרניות בחברה ( בוודאי הדתיות ) , החרדות מפני שינויים, מתבצרות בגטאות התרבותיים שלהן ומבקשות לכפות את הסטטוס קוו אנטה התרבותי . ואילו הקבוצות המהפכניות החילוניות- מודרניסטיות, מבקשות ללוות את השינויים הפוליטיים במהפכה תרבותית, שפעמים רבות היא נוקשה ואלימה . האלימות והטרור של המהפכה הצרפתית, הרוסית או הסינית הם ביטויים קיצוניים של הניסיונות לכפות תרבות מודרנית חדשה על אותן חברות . אנו מוצאים כפייה תרבותית דומה – בדרגה משתנה של אלימות – גם במזרח התיכון המוסלמי . בטורקיה הכמאליסטית, באיראן של השאה ובעולם הערבי כולו נכפתה על האוכלוסייה הרחבה תרבות חילונית ומודרניסטית . אנשי רוח רבים שיתפו פעולה עם האלימות התרבותית : הן עם האלימות של הכוחות השמרניים והן עם זו של המהפכנים המודרניסטים . הם הצדיקו אותה, ביטאו אותה, השתתפו במפעלי הכפייה התרבותית של המחנה הזה או האחר ולרוב גם עצמוּאת עיניהם כלפי פעולות הכפייה והאלימות 6 גם המשפט סייע במדינות אלה לכפייה ואף כלפי טרור ומעשי זוועה קשים . התרבותית : החוקים אסרו את השימוש בסמלים ובתרבות החדשים או הישנים, ומערכת המשפט ניסתה לכפות בכוח את הסטטוס קוו אנטה או להבדיל – את הסטנדרט התרבותי-חוקי חדש . החטא של הכפייה התרבותית רבץ גם לפתחן של התנועה הציונית ומדינת ישראל . מאז יל״ג, אחד העם וברדיצ׳בסקי, אנשי רוח מכל המחנות תבעו לראות במהפכה הציונית קודם כול מהפכה תרבותית ותבעו להקדים להגשמה הציונית הכשרת לבבות תרבותית וללוות את ההגשמה במפעלי תרבות . ויכוחי התרבות והדת של הסופרים, הרבנים ואנשי הרוח היו נוקבים, סוערים ולא סובלניים . למעשה, ההנהגה הפוליטית הציונית היא זו שמיתנה אותם . ההנהגה הציונית 6 השוו : לילה, הנפש הנמהרת .
|
המכון למשפט והיסטוריה ע"ש קרן דיויד ברג, אוניברסיטת תל אביב
|