sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:8

מכתבי חנה סנש 8 | השאר את מספר הסטודנטים היהודים שהותר להם ללמוד באוניברסיטה . בספטמבר 1939 הגיעה חנה לנהלל לבית ספר חקלאי . אף על פי שדחתה לעת עתה את מימוש שאיפותיה הספרותיות, החלה לכתוב בעברית במהרה . לאחר שהשלימה שנתיים של לימודים, הצטרפה לקיבוץ שעמד להתיישב סמוך לקיסריה . היא ציפתה שיבוא היום ותחנך את בני הנוער לחיים חלוציים בארץ . בשנים המעטות שבהן חייתה חנה בארץ לא השתנתה מחויבותה ואמונתה הכנות והעמוקות בציונות . היא הייתה משוכנעת שבחרה באפשרות המעשית והצודקת היחידה עבורה : לעלות לארץ ולקיים בה חיים חלוציים . למרות זאת לא נחה דעתה נוכח מחשבות קשות שפקדו אותה : היא התגעגעה למקורות השראה רוחניים, ליצירה אינטלקטואלית . “כאשר אני עודרת, או שאני מנקה, רוחצת כלים או מפזרת זבל, עלי להודות שיכולתי לעשות משהו טוב יותר . [ . . . ] שאולי הייתי יכולה לעשות עבודה אחרת — באופן טוב יותר“ . נפשה יצאה אל בני משפחתה, דאגתה התגברה בעקבות אירועי הדמים וגרמה לה נקיפות מצפון : אמהּנשארה לבדה בבודפשט . “לפעמים אני מרגישה מאוד אגואיסטית על שעזבתי כך . פתרתי לעצמי את הבעיה ‘après moi le déluge‘-ו [ אחרַי המבול ] “ . מעת לעת בדקה את עצמה, את מחשבותיה, את רגשותיה ועשתה חשבון נפש . חנה מצאה לעצמה בית בארץ, וכתבה לחבר שלה בגולה שכל אחד ואחת יוכלו למצוא בית בארצו המחודשת של העם היהודי, בתנאי שיבינו כי עליהם לתת תמורה “באמונה, בעבודה, באהבה“ . זאת ועוד, “מי שיודע שהארץ היא לא ארץ חלומות ; שגם כאן יש שישה ימי חול ורק שבת אחת, מי שיודע מה מוטב לשכוח ומה ראוי לזכור, במילה אחת : מי שרוצה להרגיש בבית בארץ . כל אחד מקבל מהארץ כפי שהוא נותן לה . אל תחשוב שזה מעט . במשך אלף שנה יכולנו ללמוד מה פירוש להעמיס על כף אחת של המאזניים ולשים לב, תמיד באחור, שהכף השנייה כלל לא נעה“ . שלושת בני המשפחה, האם קטרינה וילדיה חנה וגֶ‘רג‘, שמרו על קשר זה עם זה באמצעות המכתבים ששלחו מהארץ, מבודפשט, מצרפת ( ולאחר מכן מספרד ) , בתקווה ששלושתם יוכלו להתאחד בארץ ישראל . בשנות המלחמה הלך והתעצם המרחק הגיאוגרפי ביניהם אך לא יכול לאהבתם . במילותיה הפיוטיות של חנה לקטרינה : “רחוקות . היום אי אפשר להשתמש במילים הישנות, הן מקבלות משמעויות חדשות בזמנים החדשים שבהם אנו חיים . היום, כאשר שכנים שגרים זה ליד זה מרוחקים כאילו הם נמצאים בקצה השני של העולם, ואהבה חובקת-כול של רבבות אנשים מאחדת אותם משני עברי האוקיינוסים, בימים כאלה צריך להיזהר עם התואר ‘רחוקים‘ . ייתכן שהדרך ארוכה בקילומטרים, ובלתי אפשרי לחצות את הגבולות בין המדינות, אבל [ . . . ] אני

הקיבוץ המאוחד


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help