|
|
Page:3
מבוא 3 בן-גוריון ומדיניותו הממלכתית מוסברות היטב באמצעות התאוריה הפוליטית המכונה במחקר המדעי בארבעים השנים האחרונות 'רפובליקניזם' . תורה זו רואה בקיומו של מרחב ציבורי מפותח תנאי לחיים ריבוניים ומשמעותיים של הפרט, ולכן מדגישה את חשיבות ההשתתפות במרחב הציבורי-פוליטי ואת פיתוחן של תודעה ושל אחריות אזרחיות . בטרם אתאר את מבנה הספר ארחיב מעט יותר על אודות שלוש טענות הבסיס הללו . 1 . טענות הבסיס של הספר א . לבן-גוריון הייתה מערכת ברורה של תפיסות ואמונות, והיא שהדריכה אותו הקושי הראשון הניצב בפני הבאים לחקור את מחשבתו של בן-גוריון הוא קיומה המוטל בספק של תאוריה פוליטית בן-גוריונית עצמאית ומגובשת . בן-גוריון זכור בדרך כלל כמנהיג בעל חושים פוליטיים חדים, רצון ברזל והתנהלות סמכותית ונמרצת ; אמן התכסיסנות הפוליטית, שהצליח לתמרן היטב בנסיבות המסובכות שהוא פעל בהן כדי להגשים את מטרותיו . לפי גישה זו, היה בן-גוריון פרגמטיסט המתאים את עמדותיו לנסיבות המשתנות ולאילוצי המציאות . כך תיאר זאת למשל יצחק בן-אהרן : התנודות האלה בחיי בן-גוריון הן חוק . טבנקין וברל כצנלסון היו שלמים עם עצמם כמעט כל ימי חייהם . משנתם היתה סדורה כמעט מראשית דרכם [ . . . ] אם כי הם סיגלו אותה מפעם לפעם להתרחשויות שונות . לא כן בן-גוריון . הוא נדד מתורה לתורה בדרך פראגמטית, כמדינאי מעשי . מעולם לא ראה עצמו חייב בשמירת אמונים לתורות שדגל בהם קודם ולא טרח אפילו להסביר את המעבר, וככל שראה צורך להסביר — הסביר בצרכים פרגמטיים הנובעים מהתפתחויות חדשות ותפקידים חדשים [ . . . ] בכתבים שלו אי אפשר לגלות קו עיוני שיהיה עקבי מראשיתו ועד סופו . ומי שיבקש לעשות כן יאנוס את מחשבתו . 4 הדעה שלפיה הכפיף בן-גוריון את מחשבתו לפעילותו הפוליטית, ועל כן 5 יתר הגותו חשובה פחות כמושא של דיון עצמאי חלחלה גם למחקר האקדמי . 4 יצחק בן-אהרן בריאיון עם יגאל דוניץ . התפרסם בספרו של בן-אהרן, בעין הסערה, עמ' 204 . מצוטט בתוך : דוניץ, האידיאולוגיה הלאומית, עמ' 32 . 5 ישראל קולת טען למשל : 'כל נסיון ליצור "משנָה" של בן-גוריון, דהיינו עמדה רעיונית שיטתית ומנוסחת, המדריכה את מעשיו של המנהיג והמדינאי, נדון לכשלון . כוחו של
|
|
|