|
|
Page:13
13 אחרית וראשית סופנית . בהשלמה פסקה ש“כל בנאדם צריך למות ממשהו“ ועברה את חודשי חייה האחרונים בביתה, במפגש אוהב ומתמשך עם בני משפחה, חברים ומכרים . יומיים לפני מותה, בערב האחרון שבו עוד פקחה לפעמים את עיניה, התכנסנו סביב מיטתה - בעל וילדים, כלה וחתנים, נכדים . חושך ירד, רק מעט אור חדר מדירת השכנים . בְּאינטימיות החלל החשוך למחצה, שרנו לה . בני המשפחה שרו באוזניה שירים ישראלים שאהבה, ואני שרתי לה את השירים בספניולית שהכירה מילדות, אלה שבבגרותה שמחה לפגוש מחדש בקונצרטים שלי . ברגע מסוים, בעיניים עצומות, אמא חייכה מאושרת : “שרים לי, שרים לי“, היא לחשה, ולא הייתי בטוחה אם היא מתכוונת אלינו, או שהיא כבר שומעת את המלאכים .
|
|
|