|
|
Page:13
ניהול תרבות – אתגרי יסוד / / 13 של עשייה תרבותית . היא צורכת תרבות באופן קבוע כחלק מסגנון החיים שלה, ועל פי רוב מצוידת בהביטוס תרבותי, כלומר בהתנהגות נרכשת המעידה על הבנה אמנותית, ידע ואנינות טעם . כמו בתחומים מסחריים אחרים, המרכז הסוציו-גאוגרפי מושך אליו התרחשות, עשייה והון סמלי וכלכלי כאחד . שכבת היוצרים ואנשי המקצוע, המוסדות והתנאים שמאפשרים קהל רב וזמין יותר מצויה בעיקר בתל-אביב ובירושלים ; גם קהל צרכני התרבות במקומות אלו רב ומגוון יותר . גם בהתחשב במאפיינים הגלובליים של דומיננטיות תרבותית שמתקיימת במרכז, הפער שנוצר בין הפריפריה למרכז בהקשר הישראלי הוא רחב מדי בכל הנוגע לחלוקת משאבים או לפיתוח קהלים . רוב העשייה התרבותית בישראל נתמכת בידי הממשלה ; אולם מדיניות התמיכה, שתידון בהמשך גיליון זה, אינה מעודדת צמיחה של תעשיית התרבות באזורים המרוחקים מהמרכז . מדיניות זו מחייבת את ארגוני התרבות להציג פעילות בהיקף רחב ( לדוגמה, מספר מינימלי של הפקות חדשות בשנה ומספר מינימלי של מופעים בכל אחת מהן ) . כך נוצר מצב שההישרדות קלה יותר למוסדות תרבות גדולים ומבוססים במרכז, במיוחד אם יכולת הקיום שלהם אינה תלויה רק בתמיכת המדינה, כמו הכנסות ממכירת כרטיסים . נוסף על כך, המוסדות הגדולים ממרכז הארץ מתוקצבים על פי קריטריון של נוכחות בפריפריה, כלומר עמידה בהתחייבות להעלות מופעים באזורים מרוחקים . אנשי מקצוע ממשרדי הממשלה ומנהלי תרבות בפריפריה מעריכים לא פעם את איכות התרבות המסופקת בפריפריה על פי הקרדיט שניתן לה במרכז . לפיכך, רבים ממנהלי התרבות בפריפריה תופסים את תפקידם כמייבאים של תרבות מהמרכז . העדפת האירוח של מוסדות ויוצרים מהמרכז בתחומי הפריפריה היא פשוטה, בטוחה ומיידית יותר מעידוד אסטרטגי ארוך-טווח של צמיחת תרבות מקומית . זוהי סוגיה משמעותית, שכן במקומות רבים בישראל יש אך מעט ביטויים אמנותיים או עשייה תרבותית עצמאית . ככל שמתרחקים מהמרכז יש פחות מגמות אמנות בבתי הספר, ואפשרויות החשיפה לאמנויות הבמה מצומצמות יותר . לעיתים קרובות הנרטיב המקומי אינו מיוצג על הבמה באירועים עירוניים, בחגים ובאירועים מקומיים . ככל שהתרבות מיובאת — ולא מיוצרת — כך היא נתפסת כלא שייכת למקום . מצב זה מקשה 'לפתח קהל' לאירועי תרבות קהילתיים ולקדם מסגרות יצירה לאמנים ולפעילי תרבות מקומיים, ולעיתים קרובות אף מוביל לנדידה למרכז של אמנים מקומיים המבקשים להיות חלק ממארג של יצירה . השאלה אם המרחב המקומי הוא יצרן של תרבות מקומית או נמען של תרבות שחודרת אליו מבחוץ, מציבה אתגר מתמשך בפני מנהלי תרבות, בעיקר בהקשרים ארגוניים-מוסדיים הפועלים מחוץ למרכז . בשנים האחרונות אנחנו עדים להכרה גוברת בחשיבותה של עשייה תרבותית מקומית ברחבי הארץ, ובעיקר בדרומה . הכרה זו נובעת מהתפתחות מודעוּת ליכולת ההשפעה
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|