|
|
Page:10
10 / / אנליזה ארגונית 25 לחסדי המוזות, או של המנהל העסקי קר הרוח שטרוד רק בשורת הרווח במאזן, נחשבות לעיתים קרובות למנוגדות ולסותרות זו את זו . גם מעמדה המורכב של העשייה האמנותית משתנה מארגון לארגון . לעיתים, מנהלי תרבות רואים באמנות ובניהול האמנותי מקור המוביל את העשייה כולה, המכוונת בראש ובראשונה להנכחה של חוויה אסתטית ; בעבור מנהלים אחרים האמנות היא כלי להשגת מטרה אחרת, כמו חיזוק הקהילה, יצירת שייכות למרקם חברתי-גאוגרפי, העברת מסרים אידאולוגיים ופוליטיים ( כמו 'נאמנות' לאומית ) , או הצלחה כלכלית של הארגון עצמו . ברוב ארגוני התרבות, המנהל האמנותי פועל במקביל למנהל הכללי ; מערכת היחסים או ההייררכייה בין שתי הפונקציות הללו, שעליה עוד נעמוד בהמשך, מגדירה גם את אופיו של הארגון ואת יעדיו . אך גם אם יעדי הפעילות התרבותית משתנים, לכל ארגון תרבות יש קהל . הקהל שעבורו ועימו פועל ארגון התרבות הוא קהילה מדומיינת, במובן שהיא תוצר של החזון הארגוני : היא יכולה להיות קהילה גאוגרפית ( כפי שמוגדרת פעמים רבות באגפי תרבות העירייה או במועצה מקומית ) או אמנותית-ז'אנרית ( כפי שמוגדרת בעמותות שמאגדות יוצרים מקצועיים, כמו אגודת הכוראוגרפים או עמותת איגוד אמנויות הבמה ) ; היא יכולה להיות מוגדרת על פי מאפיינים אתניים, דתיים או מגדריים ( כמו בארגונים המבקשים לקדם אמנות מזרחית, פלסטינית-ישראלית, פמיניסטית או דתית ) ; ולעיתים על פי מאפיינים צרכניים ( כמו בגופים עסקיים המציעים ללקוחותיהם תוצרי תרבות במסגרת פעילות מיתוג ) . ההגדרה של קהל היעד מחייבת לקשור בין עשייה אמנותית לבין שאלות חברתיות ואפילו פוליטיות . עשייה תרבותית תורמת לגיבוש זהות קולקטיבית ומקנה לנמעניה תחושת שייכות וביטוי . שאלות של ייצוג, כלומר של הזכות לנגישות לתוצרי תרבות, עומדות כיום בלב פולמוס חברתי בישראל . האם כל המגזרים בחברה הישראלית זוכים לנגישות שווה לפעילות תרבותית שמשקפת את ערכיהם ואת מורשתם ? כיצד ההבחנה בין תרבות גבוהה לבין תרבות פופולרית, או בין 'תרבות' לבין 'פולקלור', משמשת כלי סמוי לניהול, לוויסות ולעידוד של יצירות תרבות ? מושגיו המכוננים של פייר בורדייה ( 2005 ) עשויים להיות שימושיים כדי להצביע על כמה אתגרים שעומדים בפני מנהל התרבות, בתוך הרשת הסבוכה של המורכבויות שהוצגו לעיל . בורדייה מתאר את שדה התרבות כמרחב שבו מיוצרות, מופצות ונצרכות 'סחורות תרבות' . במסגרת מרחב זה נוצר הון כלכלי וסמלי, ושחקניו מצויים בתחרות מתמדת על משאבי ההון הללו . במרכז השדה מאוגדים יצרנים שכבר מצוידים בהון, והם מעוניינים לשמר את מבנה השדה כפי שהוא ; אולם בשולי השדה מתגודדים שחקנים אחרים, המבקשים לגייס לעצמם הון ולתפוס בעצמם את עמדת הכוח של מרכז השדה . בורדייה מדגיש שהמאבק לעולם אינו מתנהל על עצם המבנה של השדה, אלא על האפשרות
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|