sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:12

12 מבקר חופשי אבל יוּם מעוניין להיחלץ מהעמדה הרלטיביסטית הזאת . הוא מציג במסתו ארבע הסתייגויות מהעמדה ש"על טעם וריח אין להתווכח" . ההסתייגות ה ראשונה של יוּם מהקביעה ש"על טעם וריח אין להתווכח" נוגעת למקרי קיצון . ישנם מקרים — הוא מביא כדוגמה את ההשוואה בין המשורר ג'ון מילטון למשורר עלום-כיום ששמו ג'ון אוגילבי — שבהם גם הרלטיביסט האדוק יהסס לומר שאין הבדלי ערך . אם לתרגם למושגי ימינו : אנחנו לא נגיד בקלות רבה כל כך שאמן לא מוכּר שיצר מעט הוא שווה ערך לאמן פורה וידוע ; לא נגיד, לדוגמה, שזוכה ב"כוכב נולד" בעל להיט אחד שקול ל"ביטלס" עם עשרות להיטיהם ; לא נגיד בקלות שהחיבור שכתב הבן שלנו וזכה לשבחי המורה לחיבור בכיתה י' שקול ליצירת עגנון המלאה . יוּם מסב את תשומת לבנו לעובדה שלא תמיד נאמר "על טעם וריח אין להתווכח", כך למשל במקרים שבהם הטעם קלוקל במפגיע ( אוכל רקוב ) או הריח מצחין במפגיע . ישנו כאן צמצום ראשוני של הכלל הרלטיביסטי הבלתי ניתן לערעור כביכול . ויוּם ממשיך להסתייגות שנייה מהרלטיביזם של "על טעם וריח אין להתווכח" : הישרדותן של יצירות לאורך השנים מעידה על טיבן . העובדה שהומרוס, למשל, נקרא בהנאה מאות ואלפי שנים אחרי שכתב את יצירותיו ובתרבויות שונות כל כך מהתרבות בה יצר, אומרת משהו על איכות יצירותיו . כלומר, "משפט הזמן" אינו נטול ערך בהוכחת איכותה של יצירה . כאשר הדעות הקדומות בעד ונגד היוצר שוככות, כאשר אין אינטרס אישי מובהק בקידום יצירה ( שהרי היוצר כבר מת ) , וכאשר חוזרים שוב ושוב ליצירות מסוימות — אין זאת כי אם דבר מה ביצירה הוכח כ"טוב" . כלומר, בהסתייגות הזאת, יוּם מסב את תשומת לבנו לכך שיש לנו כלי לבחון ערך של יצירות, גם אם לא את ערכן של יצירות בנות-זמננו, והוא השאלה אם שרדו . להסתייגות ה שלישית של יוּם מהרלטיביזם של "על טעם וריח אין להתווכח" מקדים יוּם סיפור, הלקוח מ"דון קיחוטה" . הוא מצטט קטע מיצירתו של סרוונטס שבו מדבר סאנצ'ו פאנסה על שניים מקרוביו שנודעו כאניני טעם . פעם אחת נתבקשו לחוות את דעתם על יין שנמזג מכד גדול בכפר אחד . "אני טועם בו מעט ברזל", טען האחד . "ואני טועם בו מעט עור", טען השני . השניים הפכו למשל ולשנינה בכפר . אך לבסוף, כשתם היין בכד הגדול, נתגלה בקרקעיתו מפתח עשוי ברזל הקשור בקצהו בחתיכת עור . יוּם נוטל את המשל הזה וטוען כי החוש ליופי קשור גם ביכולת שכלית , תחום שבו ברור שיש מי שיותר חכם ומי שפחות . ישנם אנשים בעלי יכולת קוגניטיבית להבחין במה שנמצא בכמויות זעירות ביצירה, או שהנם בעלי יכולת קוגניטיבית להבחין ולהפריד בין סוגים שונים של רגשות שמעוררת יצירה . האנינות הזאת היא כישרון מיוחד, שלא מחולק שווה בשווה בין בני האדם, וכפי שקרוביו של סאנצ'ו צדקו, ואילו בני

הקיבוץ המאוחד


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help