|
|
Page:12
12 מבקר חופשי אבל יוּם מעוניין להיחלץ מהעמדה הרלטיביסטית הזאת . הוא מציג במסתו ארבע הסתייגויות מהעמדה ש"על טעם וריח אין להתווכח" . ההסתייגות ה ראשונה של יוּם מהקביעה ש"על טעם וריח אין להתווכח" נוגעת למקרי קיצון . ישנם מקרים — הוא מביא כדוגמה את ההשוואה בין המשורר ג'ון מילטון למשורר עלום-כיום ששמו ג'ון אוגילבי — שבהם גם הרלטיביסט האדוק יהסס לומר שאין הבדלי ערך . אם לתרגם למושגי ימינו : אנחנו לא נגיד בקלות רבה כל כך שאמן לא מוכּר שיצר מעט הוא שווה ערך לאמן פורה וידוע ; לא נגיד, לדוגמה, שזוכה ב"כוכב נולד" בעל להיט אחד שקול ל"ביטלס" עם עשרות להיטיהם ; לא נגיד בקלות שהחיבור שכתב הבן שלנו וזכה לשבחי המורה לחיבור בכיתה י' שקול ליצירת עגנון המלאה . יוּם מסב את תשומת לבנו לעובדה שלא תמיד נאמר "על טעם וריח אין להתווכח", כך למשל במקרים שבהם הטעם קלוקל במפגיע ( אוכל רקוב ) או הריח מצחין במפגיע . ישנו כאן צמצום ראשוני של הכלל הרלטיביסטי הבלתי ניתן לערעור כביכול . ויוּם ממשיך להסתייגות שנייה מהרלטיביזם של "על טעם וריח אין להתווכח" : הישרדותן של יצירות לאורך השנים מעידה על טיבן . העובדה שהומרוס, למשל, נקרא בהנאה מאות ואלפי שנים אחרי שכתב את יצירותיו ובתרבויות שונות כל כך מהתרבות בה יצר, אומרת משהו על איכות יצירותיו . כלומר, "משפט הזמן" אינו נטול ערך בהוכחת איכותה של יצירה . כאשר הדעות הקדומות בעד ונגד היוצר שוככות, כאשר אין אינטרס אישי מובהק בקידום יצירה ( שהרי היוצר כבר מת ) , וכאשר חוזרים שוב ושוב ליצירות מסוימות — אין זאת כי אם דבר מה ביצירה הוכח כ"טוב" . כלומר, בהסתייגות הזאת, יוּם מסב את תשומת לבנו לכך שיש לנו כלי לבחון ערך של יצירות, גם אם לא את ערכן של יצירות בנות-זמננו, והוא השאלה אם שרדו . להסתייגות ה שלישית של יוּם מהרלטיביזם של "על טעם וריח אין להתווכח" מקדים יוּם סיפור, הלקוח מ"דון קיחוטה" . הוא מצטט קטע מיצירתו של סרוונטס שבו מדבר סאנצ'ו פאנסה על שניים מקרוביו שנודעו כאניני טעם . פעם אחת נתבקשו לחוות את דעתם על יין שנמזג מכד גדול בכפר אחד . "אני טועם בו מעט ברזל", טען האחד . "ואני טועם בו מעט עור", טען השני . השניים הפכו למשל ולשנינה בכפר . אך לבסוף, כשתם היין בכד הגדול, נתגלה בקרקעיתו מפתח עשוי ברזל הקשור בקצהו בחתיכת עור . יוּם נוטל את המשל הזה וטוען כי החוש ליופי קשור גם ביכולת שכלית , תחום שבו ברור שיש מי שיותר חכם ומי שפחות . ישנם אנשים בעלי יכולת קוגניטיבית להבחין במה שנמצא בכמויות זעירות ביצירה, או שהנם בעלי יכולת קוגניטיבית להבחין ולהפריד בין סוגים שונים של רגשות שמעוררת יצירה . האנינות הזאת היא כישרון מיוחד, שלא מחולק שווה בשווה בין בני האדם, וכפי שקרוביו של סאנצ'ו צדקו, ואילו בני
|
|