|
|
Page:13
הקדמה 13 לחובבים מושבעים של מחול עכשווי . אני נמנה עמם, וכמו רבים מעמיתיי הקבועים, הרעב הראשוני לסוגה זו התקשר במידה רבה להתרגשות המשותפת מכך שאנו מגלים טריטוריה חדשה . משהו חדשני באמת התרחש בעולם האמנות של פלנדריה — ואנו היינו הצופים בני המזל החוזים בהופעתו . שתי נטיות מהותיות אחרות הגבירו עוד יותר את תחושת האוונגרד המרגשת של עדות ישירה לטרנספורמציה תרבותית עם השלכות אפשריות לזמן רב אחר כך . מצד אחד, העניין הגובר במחול עכשווי היה חלק מהתחדשות כללית יותר של אמנויות המופע בפלנדריה . דור חדש לגמרי של בימאים נועזים, כגון גִי קסירס ( Cassiers ) , יאן דקורטה ( Decorte ) , יאן פאבר ( Fabre ) , יאן לאוארס ( Lauwers ) , לוק פרסוול ( Perceval ) או איבו ואן חוֹבֶה ( van Hove ) , קרא תיגר על ממסד התיאטרון השולט וזכה לשבחים גוברים מן הקהל . כמוני, עוד רבים מחובבי המחול החדשים היו להוטים לפקוד את מופעי התיאטרון החדשני, שהוצגו באותם אולמות שאימצו את המחול העכשווי . הכול הצטרף ליצירת תחושה שאנחנו שותפים, לפחות מבחינה אמנותית, להתפתחות רחבה יותר, המעבירה במהירות גבוהה את פלנדריה לעידן תרבותי אחר . אותם “אנחנו“ שלעיל היו קבוצה אנונימית בשנות העשרים לחייה, שהתגבשה ליצירת קהל אנונימי המעדיף לוותר על המחזות העשויים היטב באולמות המסובסדים היטב . “אנחנו“ היינו קולקטיב בלתי מאורגן של צרכני אמנות התומכים קולקטיבית, בעזרת הפעילות הממשית שלנו, במה שנודע וקודם באמצע שנות השמונים בתור ה“גל הפלמי“ . מצד שני, המחול העכשווי שהתחלנו להעריך לא היה מוצר ( artefact ) שהתגלה באיחור, וקיבל כבר צורה מוגדרת באמריקה או בגרמניה . מה שעמד על הפרק היה פרקטיקה חיה ומרובת פנים שחודשה באותו הזמן בתוך פלנדריה עצמה . ה“גל הפלמי“, שדובר בו רבות אז, לא היה משהו הומוגני, בדיוק להפך . דה – קירסמאקר התחילה עם נימה מינימליסטית, אבל שילבה בצורה ברורה היבטים רבים של Tanztheater אקספרסיבי גרמני בהפקה שלה Elena’s Aria מ – 1984 ( אף שהיא מכילה כמה אוניסונים, אותו הרהור אפל ואיטי מבחינה קצבית
|
|