|
|
Page:13
כחומה עמודנה 13 אין תמה אפוא שבחלק מן היצירות של שנות התשעים שמופיעות בהן אימהות לחיילים , השיגעון עצמו נעשה לאסטרטגיה פוליטית המאפשרת פתחון פה ומרחב פעולה עבורן . ההבחנות בין שפיות לשיגעון הן שעומדות למבחן . דמותה הבלתי נשכחת של דולי , גיבורת דולי סיטי מאת אורלי קסטל-בלום מסמנת נקודת מפנה רדיקלית בהקשר זה . דולי , הרואה בגיוסו של בנה לצבא כישלון חינוכי , היא ספק פסיכופתית וספק האישה השפויה האחרונה בעולם שהשתגע . התפיסה המוקצנת שלה מעוררת מודעות חדשה וחריפה למחיריה של הצייתנות הלאומית במסגרתה של דרמת האימהוּת הישראלית . הסדר החברתי המגדרי-לאומי , שחסם בפני אימהות המבקשות להישאר נורמטיביות ושפויות את האפשרות להתערב בעניינים הנוגעים לצבא , החל להיסדק בציבוריות הישראלית בשנות השבעים . היסדקות זו הייתה חלק ממשבר האמון הכללי של הציבור הישראלי ביחס להנהגה הפוליטית בעקבות מחדלי 1 כמעט עשר שנים מאוחר יותר , בראשית שנות השמונים , עםמלחמת יום כיפור . פרוץ מלחמת לבנון הראשונה ובהמשך בעקבות האינתיפאדה הראשונה , החלו נשים ואימהות להתערב ביתר נחישות ובעקביות בשיח הציבורי ולהשמיע בו את קולן . רעיה הרניק , שושנה שמואלי , " נשים בשחור ", " הורים נגד שתיקה ", " בת-שלום ", ומעט מאוחר יותר גם שולמית מלט , רחל בן-דור , אורנה שמעוני ואימהות נוספות שפעלו במסגרת תנועת " ארבע אימהות " וכן נשים שפעלו בתנועות כמו " פרופיל 12" ו " מחסום ווטש " - כל אלו יזמו פעולות מחאה , השמיעו קול ביקורתי ופרסמו מכתבים , רשימות וכרוזים שעוררו הד תקשורתי . הקריאה בטקסטים שפרסמו חיונית כדי לעמוד על הקשר בין אימהוּתן לבין האקטיביזם הפוליטי שלהן מנקודת מבטן . כך ניתן להתוודע לעמדת הסובייקט של אימהות לבנים שהתערער אמונן בממסד הלאומי , של אימהות שהתנערו ממגבלות התפקיד שהוקצה להן במסגרת היחסים בין המשפחה ללאום בחברה הישראלית , לצד אחרות שניווטו בזהירות בין התפקיד המגדרי שלהן לבין הביקורת שמתחו על ההנהגה ועל קובעי המדיניות . האימהות שתוארו בספרות כעשר שנים לאחר שנשים בשר ודם החלו 1 . הורי חיילים שהוגדרו נעדרים ושבויים במלחמת יום כיפור הקימו ועד פעולה וארגנו פעולות מחאה נגד מדיניות הממשלה בתביעה לקבל מידע מדויק על גורל בניהם . שלושה ימים בלבד לאחר תום הלחימה ארגנו הפגנה ופרסמו מודעה מטעמם ) הארץ , 1973 . 10 . 29 ( , שהופנתה לראש הממשלה גולדה מאיר , ובה נכתב בין היתר : " אנו הורי שבויים ונעדרים , פונים אלייך כאל ראש ממשלה וכאל אם בישראל ] . . . [ כאם בישראל הבעת את דאגתך לחיי כל אחד מבנינו . כראש ממשלה לא הסכמת להפסקת האש , כשבנינו נמקים בשבי אויב אכזר וחסר מצפון . ואיפה את עכשיו כאם בישראל ? " . על השימוש שעשו ההורים ב " משאב ההורות " ראו אצל חסון-רוכלין ) 2006 ( .
|
|