|
|
Page:9
הבית וה'חדר' 9 זקן, חבוש כיפת משי . קדוּשה היתה בעיניי משהו בוער, מאיים, משהו שקשור איכשהו באש, ואילו המושג יום לבש בדמיוני צורה של קופסה מוארכת . הרביתי לחלום חלומות בהקיץ . אחד הבילויים החביבים עלי היה לדמיין לי המון חיילים זעירים, כל אחד מהם בגודל הזרת שלי, 'אבל חיים ואמתיים' . הייתי מתַרגל אותם בתרגילי סדר כמו הקצינים שהיו מצעידים את חייליהם בסך לפני הקסרקטין שלהם לא הרחק מביתנו . או שהייתי צועד הלוך ושוב, נושא את המערוך של אמי כרובה, ורוטן ברוסית בקול זועף, 'שמאל ! שמאל ! שמאל ! ' ומשחק תפקיד כפול — של חייל רוסי ושל דויד הנלחם בגוליית . לא פעם, כשהיתה אמי עסוקה בעבודות הבית שלה, היתה מפזמת כמה משיריו של פייטן החתונות המפורסם אליָקים צוּנזֶר, שלימים היגר לאמריקה . בייחוד אני זוכר אותה שרה את שיריו 'על אם הדרך שם מתגוללת / שושנה חכלילת עיניים', ואת 'קיץ וחורף', ואת 'רחל מבכה על בניה' . אני זוכר בחיוּת איך שרה את השירים העגמומיים האלה, שכן ירשתי ממנה את הזיכרון המוזיקלי ואת האהבה הרגשנית לנעימת שיר, אם כי לא את קולה הערב . אני עצמי איני יודע לשיר, אבל יש מנגינות שמעבירות בי רטט של עונג, חד ונורא כמדקרת חרב . כמה מהן רודפות אותי כרוחות רפאים . אבל גם זו תכונה נפוצה אצל בני עמנו . אישה קטנה ודקיקה היתה אמי, עצמות לחייה בולטות, פיה קטן ומוצק ועיניה שחורות . גם שערה היה שחור, אם כי רק לעתים רחוקות ראיתי אותו, מפני שככל בנות ישראל האדוקות היתה מכסה אותו במטפחת, במצנפת שינה, או — בשבתות ובחגים — בפאה נוכרית . היא הקפידה מאוד על המנהג הזה, וכשהיתה מחליפה את המטפחת במצנפת שינה, למשל, היתה מורה לי להסב את מבטי . העיסוק החביב עליי ביותר בשנתי התשיעית והעשירית היה המשחק בכפתורים . היינו מטילים אותם על פני משטח לא סלול ובו גומה קטנה . כיסיי היו מלאים תמיד בכפתורים האלה . מאחר שהמשחק היה מוגבל לכפתורי פליז של מדי חיילים, עמלה אמי רבות על תפירתם ותיקונם של הכיסים שלי . כדי לפתח את כישורי המשחק שלי הייתי מבלה שעות במקום סתר כלשהו ומתאמן שם לבדי בחשאי . לפעמים, כשהייתי שקוע במשחק, היתה אמי מחפשת אותי ומביאה לי פרוסת לחם שיפון . 'הנה לך', היתה אומרת בכובד ראש ומושיטה לי אותה . ואני הייתי מקבל אותה בהבעה של אדם עסוק בענייניו, נוגס נגיסה הגונה וממשיך להטיל את הכפתורים .
|
|