|
|
Page:9
תקציר 9 התשנ"ו - 1995 , וחוק זכויות נפגעי עברה, התשס"א - 2001 , שואבים את השראתם מחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו . למעשה, קצרה היריעה מלהכיל את כל החוקים ותיקוני החוק שנוצקו על יסוד רעיון כיבוד זכויות האדם . חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו מפרט את זכויות האדם ומגדיר אותן "על - חוקיות", לאמור — מעמדן המשפטי ביחס לחוק רגיל עדיף ; כלומר הוא מעמד חוקתי . המשמעות הנגזרת מכך היא, לכאורה, שבאיזון שבין זכויות האדם, המפורטות בחוק היסוד, ובין סמכויות המשטרה והשוטרים גובר האינטרס הפרטי ( זכות האדם ) על פני זה הציבורי ( סמכות המשטרה ) . למרות המעמד העל - חוקי של זכויות האדם קבע המחוקק בחוק היסוד ( בסעיף 8 ) מנגנון איזון של ארבעה תנאים מצטברים שקיומם מאפשר למחוקק להגביל ולפגוע בזכות חוקתית באמצעות חוק מסמיך . היעדרו של אחד מהתנאים הללו עלול לדון את החוק המסמיך לכף הפסלות בידי בית המשפט . סעיף 8 לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו מכונה לכן "פסקת ההגבלה" ( הגבלת זכות חוקתית ) . ארבעת התנאים הם אלה : הסמכות לפגוע בזכות חייבת להיות מעוגנת בחוק ; על החוק להיחקק למטרה ראויה ; על החוק להלום את ערכיה של מדינת ישראל ; פגיעתו של החוק בזכות כלשהי, אם מתרחשת פגיעה כזאת, חייבת להיות מידתית . מדובר אפוא בזירה שמתגוששות בה שתי מערכות ערכים . היטיב לתאר אותה הרברט פאקר באמצעות שני מודלים תאורטיים : מודל הפיקוח על הפשיעה ומודל ההליכים ההוגנים ; שני עולמות שלכאורה תהום פעורה ביניהם — סמכויות אכיפת החוק לעומת זכויות אנשים במשפט . המודלים מסבירים את דילמת האיזון בין האינטרס הציבורי ושמירת הסדר החברתי מול האינטרס הפרטי של שמירת הזכויות הבסיסיות של אנשים במשפט . גישתו התאורטית של פאקר נודעה כבר לפני למעלה מיובל שנים, ומומחי המשפט נעזרים בה עד היום כדי להבין ולנתח את המגמות השולטות בחקיקה ובשפיטה . היום ברור כי שני המודלים מביאים לידי ביטוי את חשיבותו העצומה של האיזון במשפט הפלילי .
|
|
|