|
|
Page:ט
לאחר תקופה קצרה של הסתגלות לשלטון הממלרכי נעשתה ירושלים נגישה לא רק לערלי רגל מוסלמים ויהודים אלא אף לצליינים נוצרים מן המערב . אמנם אלה התלוננו על התנאים שנדרשו לעמוד בהם . אך בכל זאת נהרו אליה במספרים הולכים וגדלים במאה הארבע עשרה והחמש עשרה . בין קודש לחול מאפיין בולט אחר הוא הפער rrr משקלה ומעמדה הסמלי והרוחני של העיר עבור המאמינים , ששיננו את שבחיה במרחקים וביקשו לשאוב השראה מהשהייה בה רמהסתופפות במבני הקודש וההוראה שכהז לבין החולין האפרורי ומיעוט ההשקעה מצר השלטונות בפניה האזרחיים . ר ' עובריה מכרטכורא סיכם , בוודאי באכזבה , את התרשמותו כי ' ירושלים רובה חרבה ושוממה ואין צריך לומר שאין לה חומה סביב / ב 1260 טרם חלפה סכנת הצלבנים . וגם אחרי כיבוש עכר כ 1291 וסילוקם מהלרונט לא בטל החשש מהם , ואל ירושלים התייחסו הממלוכים כאל עיר ספר המאוימת בכיבוש מידי שיתקשר להדפה על כן לא הקימו כה הומה ככל תקופה שלטונם ( , ( J 517 - 1260 ואף במצודה ששיקמו במערב העיר לא הציבו כוח צבאי של קבע . כהיבטים אזרחיים רבים דוגמת רווחיות המסחר , נוחיות ההגעה אליה , כדאיות המגורים , אספקת המים ויכולת האכיפה של רשויות המשפט נפלה ירושלים מערים אחרות כבון עזה , צפת , דמשק , חמאת וחלב , השייכות כולן לסוריה ( כלאד א שאם ) , אפשר כי דווקא מיעוט הפעילות הכלכלית והעסקית בין החומות . מצעדי החיילים . תהלוכות הסילטאנים , הסאון התגרני שכשווקיה וריחוקה היחסי מאיום צבאי הקלו על המבקשים ליהנות מקדושתה את השגת תכליתם . כשל משקלה הרגשי והסמלי כדת האסלאם ( תחנה כמסע הלילה של מחמד השמימה , הראשונה מבין שני כיווני התפילה , יעד חשוב לעלייה לרגל ) ובוודאי בדתות המונרתאיסטיות הוותיקות יותר ( היהדות והנצרות ) לא איבדה העיר מאומה ממעמדה בתודעת הציבור . מטענה הרגשי ומעמדה הרוחני של ירושלים בעבור המוסלמים גובשו ברורות מוקדמים . העיר והר הבית היו המקום הקרוב ביותר לשמים עלי אדמות , מקום מועדף לקיום מצוות ומשכנם של יראי שמים וחסידים , שציינו את ותקה ואת רציפותה של ירושלים כעיר קודש ( מימי בני ישראל , מלכי המקרא , מבשרי הנצרות ועד לדורות ראשונים באסלאם ) . תמותת במעמדה הפוליטי לא מצאו ביטוי בהגות חדשה . כרם באירופה חלה באותה תקופה תזוזה מן האידאולוגיה שהעלתה על נס את הכיבוש מחדש של ירושלים לתפיסה שחזרה וראתה בה עיר קודש , מחוז חפץ לצליינים , מקום להשגת כפרת עוונות אך לא מקום שיש הכרח לשלוט בו שלטון מדיני ( נמצאו אף חוגים שהתנגדו לראות בעלייה לרגל אליה מעשה ראוי ) . בכתבי צליינים מהתקופה באו לידי ביטוי הרצון לבקר בירושלים ובמקומות הקדושים שלה והתקווה לשמור על התשתית הקיימת כדי לאפשר ביקורים כאלה , אך לא השאיפה להתיישבות ולהתפשטות . בתקופה הצלבנית היה עירוב תחומים כין מעשהו של צלבן . שבא לכבוש את ארץ הקודש ולשלוט בה , לבין העלייה לרגל של צליין , שבא לחורת חוריה דתית כמקומות הקדושים ולחזור הביתה , ואילו כתקופה הממלוכית הייתה ההבחנה בין השניים ברורה . במאה הארבע עשרה והחמש עשרה היו צליינים שציינו שאין כלל צורך כשלטון נוצרי בארץ ודי בהסכמים עם השלטונות ,
|
|