|
|
Page:13
לפלסטינים . ואולם התפתחויות אלו זעזעו את הרשימה המתקדמת לשלום , את תנועת בני הכפר ואת התנועה האסלאמית . הרשימה המתקדמת התפרקה לאחר שחברי המפלגה היהודים פרשו ממנה עקב תמיכת התנועה המתקדמת לשלום בסדאם חוסיין במלחמת המפרץ הראשונה ; תנועת בני הכפר התפרקה אף היא לאחר שנסוגה מעקרונותיה ; ואילו התנועה האסלאמית התפצלה לשני פלגים , " הצפוני " ו " הדרומי " . הפלג הדרומי הצטרף לרשימה הערבית המאוחדת ( רע " ם ) והתמזג בכך עם הזרם הערבי ישראלי . את החלל שנוצר במערכת הפוליטית הערבית מילאו שתי רשימות חדשות שהוקמו לקראת בחירות : 1996 " הברית הלאומית הדמוקרטית " ( בל " ד ) - שמיזגה את הפלג המרכזי של תנועת בני הכפר , את תנועת " ברית שוויון " בראשותו של עזמי בשארה ואת הפלג המרכזי של התנועה המתקדמת לשלום - ו "התנועה הערבית לשינוי " ( תע " ל ) שהקים ד " ר אחמד טיבי , שברגע האחרון נסוגה מכוונתה להתמודד בבחירות . משמעות כלל ההתפתחויות הפוליטיות הללו הייתה חיזוק הזהות האזרחית הישראלית מכאן והמשך גיבוש הזהות האסלאמית מכאן . הופעת בל " ד הייתה ההתפתחות המשמעותית ביותר במחשבה הפוליטית הערבית בשנות התשעים . עזמי בשארה , מנהיגה הכריזמטי , טען שהשתלבות הערבים בחברה הישראלית מעידה על התפרקות מן הממד הלאומי וחיזוק הרכיב הישראלי בזהותם ( בשארה . ( 36 , 2000 הוא שב ואישר בעצם כי ישנה נטייה גוברת לעבר הזהות הישראלית האזרחית , לעבר שיח של תביעות להכרה , לנגישות ולהשתתפות . בל " ד תבעה לשנות את הגדרתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה , ותביעה זו חדרה אל השיח הפוליטי של הערבים בישראל ובמידת מה אף אל השיח הציבורי היהודי . היא דרשה להכיר באזרחים הערבים מיעוט לאומי , עם בעל זכויות לאומיות קולקטיביות הזוכה לשוויון מלא . בל " ד גם הוסיפה את התביעה לאוטונומיה תרבותית וחינוכית , ואימצה את שיח הילידות : הפלסטינים בישראל הם חלק מהעם הערבי הפלסטיני ומן האומה הערבית . הם הילידים שהפכו למיעוט במולדתם המשתרעת על כל שטחי פלסטין , ופתרון מדיני הכרוך בחלוקתה אין משמעו ויתור על שייכותם לכל שטחיה . מכאן ואילך אפשר לזהות ארבעה זרמים עיקריים במחשבה הפוליטית הערבית : הראשון , הגדול ביותר , מכיר במדינת ישראל ואינו מתנגד לצביונה היהודי , ומדגיש את ההבחנה בין הזהות הלאומית והתרבותית לבין הזהות האזרחית . זרם זה פועל להשגת שוויון זכויות לצד שימור הזהות התרבותית והלאומית . הזרם השני מכיר במדינה אבל מתנגד לצביונה היהודי והציוני ותובע להפוך אותה למדינת כל אזרחיה . הזרם השלישי מצדד גם הוא בשוויון זכויות ובהפיכת המדינה למדינת כל אזרחיה , אך מדגיש את התביעה לניהול עצמי בתחומי החינוך והתרבות . זרם זה תומך בהשתלבות בחברה הישראלית , אבל על בסיס קולקטיבי ולא רק אינדיבידואלי . הזרם הרביעי , מנימוקים לאומיים או דתיים , אינו מכיר בקיומה של המדינה . זרם זה חלש יחסית ונעדר ביטוי ארגוני , ונציגיו , משכילים ואנשי דת ,
|
|