|
|
Page:9
פתיחה לסדר טהרות סדר טהרות הוא הסדר השישי והאחרון בשישה סדרי המשנה שבידינו , אבל במניינו של ר ' הנחומא ( במדבו רבא פרשה י ' ג , טו ) הוא הסדר השלישי ' והוא מפריש בין טומאה לטהרהי ( עיי בפתיחה לסדר מועד ) . עיקר ענייני הטומאה הנידונים בסדר זה הם ; א . טומאת מת , שגופו של אדם מת מטמא , שנאמר בו טומאת מגע וטומאת אוהל : הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים וגו ' , אדם כי ימות באוהל כל הבא אל האוהל וגו ' יטמא שבעת ימים ( במדבר י ' ט , יא , יד ) . ב . טומאת שמונה השרצים , שנאמר בהם ( ויקרא י ' א , כט ואילך ) : וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ וגו ' כל הנוגע בהם במותם יטמא עד הערב . ג . טומאת נבלת בהמה או נבלת חיה טמאה , שנאמר בה ( שם שם , כז — כח ) : כל הנוגע בנבלתמ יטמא עד הערב , והנושא את נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב , וטומאת נבלת בהמה או נבלת חיה טהורה , שנאמר בה ( שם שם , לט ואילך ) : וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאבלה הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב וגר והנושא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב . ד . טומאת זב וזבה , נידה ויולדת ( ויקרא פרק טיו ופרק י ' ב , ב ואילך ) . ה . טומאת נגעי צרעת ( ויקרא פרקים י ' ג , וי ' ד ) . טומאות אלה קרויות ' אבות הטומאה ' , חח מטומאת מת שהיא ' אבי אבות הטומאה ' , לפי שהנטמא על ידי מת נעשה אב הטומאה , אבל הנטמא על ידי אב הטומאה אינו נעשה אלא ' ולד הטומאה ' , שטומאתו קלה מטומאת אב הטומאה ( עיי להלן ) . _חומרותיהן של הטומאות נשנות בפרק הראשון של מסכת כלים , שהוא פתיחה לכל הסדר . אלו דברים שמקבלים טומאה : אדם < כלים , כגון בגדים , כלי מתכות , כלי עץ , כלי עור וכלי עצם . ארבעה מינים אלו קררים גם כלי שטף ; כלי חרס וכוי ; אוכלים ומשקים . אוכלים אינם מקבלים טומאה , אלא אם כן באו עליהם מים או משקה אחר ה ' מכשירם ' לקבל טומאה . ולא אוכלים בלבד אלא אף הדברים המחוברים לאוכלים , שהם ' ידותיהם ' או ' עוקציהם / _דינפ באוכלים והם מיתטמאים ומטמאים . טומאת האוכלים קלה , לפי שאינם נעשים אב הטומאה , ואפילו נגעו במת אינם נעשים אלא ולד הטומאה ( ראשון לטומאה ) , ואינם יכולים לטמא לא אדם ולא כלים , משום שאין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה . אדם וכלים טמאים יש להם טהרה במקווה , חוץ מן הזב שאין לו טהרה אלא במעיין הנובע . אבל ' ידיים ' טמאות , שחכמים גזרו עליהן טומאה , אינן צריכות טבילה במקווה ודיין ברחיצה , או בנטילת ידיים , בלבד . כל טמא שטבל , בין אדם ובין כלי , אינו טהור אלא לאחר שהעריב שמשו , אבל קודם לכן הוא קרוי ' טבול יום ' ודינו כטמא לעניין תרומה , שפוסלה בנגיעה , וכן אסור לכוהן טבול יום לאכול תרומה . הנטמא במת צריך הזאת מי ' פרה ' אדומה ביום השלישי וביום השביעי לטומאתו , וטובל ביום השביעי לאחר ההזאה וטהור לערב .
|
הוצאת דביר תל-אביב
|