|
|
Page:13
פרק ראשון ההיסטוריה של הפילוסופיה היהודית כהרמנויטיקה קריאה בלתי זהירה ביצירתו המגוונת והמקיפה של שביד עשויה לאפשר את המיון שלה לשתי מגמות שונות : מחקר ועיון פילוסופי מצד אחד , ופעילות פילוסופית יוצרת מצד אחר . שפע יצירה זה עלול להטעות את הקורא הלא זהיר , שלא יזהה בו את שביד הפילוסוף היוצר . זאת משום שרוב ספריו הם מעשה פרשנות של טקסטים יהודיים עתיקים וחדשים . מעשה פרשנות זה ממקם את שביד כהיסטוריון של המחשבה היהודית , בדומה לקודמיו ניימרק , גוטמן , הוזיק , סיראט ואחרים . ( א ) כתיבת התולדות כהגות אכן שביד הוא גם היסטוריון חשוב ומעמיק של המחשבה היהודית , אבל ניתוח מדוקדק יותר מלמד על השונות הגדולה שבינו לבין קודמיו , המשקפת את העובדה שהעיסוק של שביד בהיסטוריה של הפילוסופיה היהודית הוא חלק מהותי בפעילותו כפילוסוף יוצר . ההבדל הראשון בינו לבין קודמיו מתגלם בכך ששביד אינו מתעניין רק בטקסטים הקנוניים של תולדות הפילוסופיה היהודית . שביד חולל מהפכה של ממש בקנון הרלוונטי למחשבה היהודית . בתפיסתו יש ליצירותיהם הספרותיות של אחד העם , ברדיצ׳בסקי , גורדון , ברנר , ביאליק , טשרניחובסקי או הרב קלישר והרב חיים הירשנזון – ואלה דוגמאות בלבד – מעמד זהה ליצירות הפילוסופיות היהודיות הקנוניות . זהות זו נגזרת מהעובדה הבסיסית שכולן מבטאות הלך רוח , רפלקסיות , דרכי התבוננות בקיום ואפילו את דפוסי היסוד המטאפיסיים שדרכם חשבו יהודים על קיומם . במבוא שכתב שביד לספרו תולדות ההגות היהודית הוא מדגיש , כי ייחודה של הפילוסופיה היהודית נובע מהתייחסותה בכלים פילוסופיים לתכני מחשבה שנוצרו קודם לכן בצורות ספרותיות אחרות : המקרא , המדרש ,
|
|