|
|
Page:14
( האבות , יציאת מצרים ) ועד לנקודת הסיום המשיחית : החיים כפי שהם ראויים להתנהל . שלום עכשיו אינה מכירה בקו לינארי , מעגלי או רגרסיבי של ההיסטוריה – כלומר , בהתפתחות שיש בה היגיון מסוים – אלא בזמן ' ריק ' או ' ניטרלי ' שחייהן של חברה או אומה מתנהלים בו ללא סיפור מסגרת או נרטיב על : החיים כפי שהם . גם יחסן של שתי התנועות למשמעות המרחב נבדל באופנים דומים : גוש אמונים מתייחסת לארץ הקודש בפרמטרים ייחודיים המקודשים רק לעם ישראל : הטריטוריה אינה מקום סתמי אלא ארץ האבות , ארץ היעודה לתכלית משיחית ; ואילו שלום עכשיו ממשיכה במידה מסוימת ( ומוגבלת ) את הקו הילידי , ש ’ הכנענים ' , הביאו את מסקנותיו אל הקצה . כלומר המקום הוא שילוב של המרחב שהאזרחים נולדים , חיים ופועלים בו ושל השפה שהם מבטאים בה את תרבותם . אלה בלבד קובעים , כמו בדגם הצרפתי , את לאומיותם של הסובייקטים הריבוניים . מכאן נובעים שני מושגים שפייגה משתמש בהם בבואו להבהיר את יחסן של גוש אמונים ושלום עכשיו לזמן ולמרחב : גוש אמונים מנכסת ( appropriation ) את יהודה ושומרון באמצעות התנחלות רחבת היקף , ואילו שלום עכשיו רואה ניכוס יהודי זה כהזרה ( estrangement ) של שטחי ארץ ישראל מפני ' האחר ' — הגוי או היליד הערבי . במרחב ובזמן הגוש אמוניים נעשית ' יהודיזציה ' באמצעות הקמת יישובים ישראליים , עברות שמות והדתה של לוח השנה הציוני . גוש אמונים אימצה ערכים ציוניים בעלי זיקה היסטורית , סמלים המצפינים את הנרטיב הציוני כמו קליטת עלייה ובעיקר התיישבות . ניכוס עבור היהודי הוא הזרה עבור הילידים הערבים : אלה שוכנים במרחב באופן זמני , אורחים הנוטים ללון , ואילו המתיישבים היהודים ביהודה ובשומרון שבים לבית המכונן . יחסה של גוש אמונים למרחב , כמו גם יחסה לזמן , הוא טוטלי משום שהמרחב והזמן בעבורה הם השלכות של השקפת עולם תאולוגית , מטה היסטורית . התיישבות במרחב ותפיסת הזמן הלינארית או המעגלית פונקציונליים למתנחלים בתוך הסיפור ארוך המשך ( כביטויו של ההיסטוריון פרנן ברודל ) של העם היהודי . ואילו היחס של שלום עכשיו למרחב ולזמן הוא ' נורמלי ' , משום שבשבילו טריטוריה וזמן הם קונקרטיים , חילוניים , פיזיים , נטולי משמעות מטפיזית . עבור גוש אמונים המקום מקבל משמעות מ ’ המקום ' ( כינויו של הקדוש ברוך הוא ) , ואילו עבור שלום עכשיו מקום הוא מקום הוא מקום . גוש אמונים מקדשת את הזמן ההיסטורי . יחס זה לזמן עושה אותה תנועה של זיכרון היסטורי . העבר הארץ ישראלי הקדום ' המלא ' בהיסטוריה יהודית , 8 על תפיסת ' הזמן ארוך המשך ' ראו : Fernand Braudel , La Mediterranee et le Monde . Mediterraneen a l ’ epoque de Philippe II , Le Livre De Poche , Paris 1993
|
|