|
|
Page:14
תובנה מעניינת העולה מן הקריאה בחלופות ההיסטוריוגרפיות הללו היא כי אמנם יש בהן מקום לדיבור על יוצרים הגמוניים , בעיקר כנקודת השוואה או נקודת משען שביחס אליה יובנה הנרטיב ה ' שכוח ' או ה ' שולי ' . שיח זה מרבה להשתמש במונחים כגון מרכז ושוליים , הגמוניה , קנון ועוד . אולם יוצר קנוני מבחינת ההכרה הממסדית של תקופתו שלא כבש מעמד הגמוני , כהזז , כלל אינו נזכר בהן , להבדיל מעגנון או אפילו מברנר . כללו של דבר , בין שמדובר ב ' היסטוריוגרפיה של קיסרים ' , שהשיח שלה מרוכז סביב חילופי ההגמוניה המהפכניים , ובין שמדובר בהיסטוריוגרפיה שכנגד , המעוניינת באיתור הקולות השכוחים שהודחקו לשולי ' הרפובליקה הספרותית ' , בשני המקרים נראה כי לא נוצר די עניין פוליטי או פואטי ביצירתו הלא הגמונית של הזז על מנת לשוב ולתאר אותה כחלק מן הנרטיב ( או כחלק מאוסף המיני נרטיבים ) של הספרות העברית החדשה בפעולת ה 'כתיבה מחדש ' של ההיסטוריוגרפיה שלה . כינון מחדש של השיח ההיסטוריוגרפי על הזז ספק רב אם אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ולייצר שוב שיח היסטוריוגרפי סביב נרטיב על אחדותי ( הציוני , הפואטי וכן הלאה ) , שישובץ בו הזז כמקודם , על סמך איוך ומיפוי של יצירתו , ללא תלות במידת ההגמוניות שלו . ספק גם אם ישנה תועלת במהלך מסוג זה , בעידן שרובה של ההיסטוריוגרפיה ככולה נכתבת בו מתוך פרדיגמה שונה שאינה מכירה בקיומה של עלילת על אחת . שאיפתו של מחקר זה אפוא צנועה יותר : הבניה ראשונית של המיני נרטיב של הזז כמונוגרפיה , על מנת לשרטט באמצעותה מקטע מסוים של מפת ההיסטוריוגרפיה של הספרות העברית , שחסרונו בה הורגש עד כה . העובדה כי טרם נכתבה עד היום ביוגרפיה כלשהי על סופר זה הגבילה ללא אביב תשס " ה ; לניסוח בהיר ותמציתי של עמדתו ההיסטוריוגרפית הנקוטה בחיבור זה ראו למשל עמ ' . 160 18 ארנולד באנד , מצדו , טוען כי תרומתו הקריטית של הזז לעיצוב הנרטיב הציוני בעשורים הראשונים לקום המדינה לא הובלטה די הצורך מסיבה טריוויאלית , טכנית בעיקרה : ההיסטוריוגרפיה של הספרות העברית , לדבריו , נוטה למקם מבחינה כרונולוגית את הכתיבה על מכלול יצירתו של סופר באותן שנים מוקדמות שבהן פרץ לתודעת הקהל ועבודותיו זכו להערכה . אם יוסיף ליצור דבר מה בעל ערך בשנים מאוחרות יותר , לא יעניק לו ההיסטוריוגרף שוב מקום מרכזי בשנים אלו , משום שהפרק המתאר אותן ' שייך ' לדור ספרותי אחר או ליוצרים אחרים , ומכלול יצירתם הוא שיידון בו , וחוזר חלילה . ראו : Arnold J . Band , ‘ The Impact of Statehood on the Hebrew Literary Imagination : Haim Hazaz and the Zionist Narrative ’ , Divergent Jewish Cultures ( 2001 ) , pp . 256 - 274 , . esp . p . 258
|
|