|
|
Page:13
לבוא כמו שאני – חוקרת , הבאה לתעד ולהבין את עולמם של המבקרים היהודים במקום ? למה חשוב היה לי להתמודד עם שאלות דתיות הנוגעות למקום , להתלבט בביצוע פרקטיקות דתיות בשעה שאני מבקרת בו ? ' לא ייכנס אדם בהר הבית במקלו , במנעלו , בפונדתו , ובאבק שעל גבי רגליו ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומר ' ( יבמות ו עב ) . לא אבוא בו במקלי – זה קל , עדיין אינני נצרכת לו . במנעליי – גם זה פשוט : אנעל נעלי בד . ובפונדתי – להיכנס בלי תיק ? והיכן אשים את המפתחות ואת הארנק ואת כל ' כלי המחקר' ובהם בלוק הכתיבה , רשם הקול והמצלמה ( שהיו הכרחיים בעידן שקדם לטלפון הנייד החכם )? האם הקפדה על פרקטיקה של ' קדושה ' סותרת את העיסוק המחקרי ? גם אלה היו התלבטויותיי , ותמהתי על מקורן . לעתים מצאתי תשובות , ופעמים רבות יותר נותרתי תוהה על הפשר . אולי רציתי בכל מאודי למצוא את עצמי ' במקום הקדוש ' שנושאי מחקרי מייחלים אליו ? אולי ביקשתי להבין את הרגשתם ? אולי נהייתה זו הרגשתי שלי ? פעמיים ' עליתי ' להר . את הקודש אמנם מצאתי בו , ולא פחות מכך מצאתי את מחלליו מבני הדתות השונות , שעושים בו כלי להפגנת כוחם . כשכתבתי את הפרק ' עלייה להר ' שהיה אחר כך לראשון בחיבורי זה , ידעתי שהתנסיתי שם בחוויה בלתי אמצעית , שחוקר הדתות הגרמני רודולף אוטו ( Otto ) ייחס אותה למפגש עם הנומינוזי , מושג המבקש לתאר את מרכיבי רגש הרוממות וההתפעמות במפגש עם האובייקט הקדוש ( אוטו תשנ " ט ) . אלה כוללים את רגש הנבראות והתלות עד כדי ביטול עצמי , הנלווים ליראה מן האובייקט הנדון , ולהיותו בלתי נגיש . לצדם מתקיים הקסם המפתה ושובה הלב הנקשר אליו . כשהייתי על ההר לא הכרתי את דבריו . אולי בפרפרזה על הגדרתו האלמותית של ויקטור טרנר ( Turner ) את הטקס כ ' זמן שמחוץ לזמן ' ( טרנר , ( 1969 הרי שמקום זה היה לגבי דידי ' מקום שמחוץ למקום ' . איני יודעת אם ריבוי האגדות שנקשרות אליו העצים בי הרגשה זו או העיסוק באנשים שנושאים את עיניהם אל המקום . או שמא היו אלה הזרות שלי בו , השפע הארכיטקטוני המייצג שכבות רבות ומגוונות של היצירה האנושית , היותו מקום המקדש או המאבק הפוליטי סביבו ? אולי היה זה השקט שקיים בו בין המולת הכותל , ממנו נכנסים אליו , ובין השוק אליו יוצאים ממנו ? נחמץ לבי לראות את הריצוף החדש והאגרסיבי שבחרו לשים אנשי הווקף , המסתיר את פני הקרקע על השרידים הארכאולוגיים בני התקופות השונות הטמונים בה , ומותיר עדות גסה של תקופתנו אנו למול יופיים ועדינותם של המבנים המוסלמיים רבי השנים , והשגב הבלתי נמחה של השרידים ההרודיאניים הדוממים במקום . דאב לבי גם על הפשע הארכאולוגי שביצעו אנשי הווקף בחפירה המסיבית והבלתי מפוקחת באזור המכונה ' אורוות
|
|