|
|
Page:10
נכחו בהן , ודומה שאם רצו מזכירה , היו פונים לאחת הבנות הנמצאות במקום . אפשר שהפקדת התפקיד בידיי נבעה , בין השאר , מזהותי בתור אשת אקדמיה , כלומר מי שאמונה על כתיבה מחד גיסא , וכמי שיש לה הרשאה למעשה הכתיבה ויכולה לכתוב את דברי ימי כינונו של המקדש מאידך גיסא . ואמנם , באחת הישיבות פנה אליי אחד הנוכחים ושאל אותי אם מצוי בידי תמליל הישיבה הראשונה , שכן הוא יכול להיות בעל ערך היסטורי , וחשוב מאוד שיימצא בידיהם . במידה מסוימת נהייתי אפוא בעיני מושאי מחקרי לכותבת ההיסטוריה של תנועתם , אך לא רק שלה , אלא של המהלך אשר יוליך לדעתם לגאולה . הדבר משקף במידה רבה את אמונתם שהגאולה היא בעלת מהות היסטורית , המכוונת את עצמה לאירוע על היסטורי . במהלך עבודת השדה נחשפתי לא אחת לאמירות דו משמעיות שנאמרו על דרך ההומור , שכפי שאפיין גדעון ארן במחקרו על גוש אמונים , היו טמונות בהן משמעויות רציניות ( ארן . ( 1991 באחת הפגישות העלה אחד הנוכחים , באצטלה של בדיחות הדעת , את האפשרות לשגר טיל לאו מהרובע היהודי לעבר כיפת הסלע . כלל לא היה ברור לי אם בהומור עסקינן , בכוונת מכוון או בניסיון לבחון את ' נאמנותי ' . פעמים אחרות לא זכו אמירות שונות לחסדה של הדו משמעות : התבטאויות של שנאה קיצונית וגזענות בלתי מסויגת , בעיקר כלפי ערבים , שטפו את אוזניי בחלק מהאירועים שבהם השתתפתי , וחשוב לציין שהן חלק בלתי נפרד מן השיח השוטף של חלק מאנשי הקבוצות הנדונות . ואולם , בחרתי לציין זאת במבוא ולא להביא את הדברים בגוף הספר משתי סיבות : האחת נעוצה בשדה המחקר עצמו ; הגם שהשנאה לזר , ובעיקר לערבי המוסלמי , מרכזית בהוויית החיים של רבים מפעילי המקדש - אין היא מוקד ישותם . הנטייה של החוקרים להתמקד בה נגזרת במידה רבה מהזעזוע שמעוררות בהם אמירות אלה , המנוגדות ניגוד בסיסי ועמוק לתפיסות הומניות העומדות בתשתית המחשבה הליברלית והדמוקרטית שרוב החוקרים , ובהם אני , גדלו על ברכיה . נטייה זו גם מקלה על שני הצדדים להגדיר את זהותם העצמית כמנוגדת לזו שהם עומדים מולה , ולעתים רבות ממקדת אליה את תשומת הלב של השומעים בשל הסנסציוניות המגולמת בה . הסיבה האחרת שבשלה אין התייחסות נפרדת לשיח השנאה בעבודה זו נגזרת מהחלטה מודעת ומכוונת שלא לתת לאמירות אלה בימה ולהימנע מלפרסמן , כדי שלא להסיט את הדיון מעיקרו של ספר זה לעבר כותרות סנסציוניות ומתלהמות שקל לנגח . יתרה מזו , איני חפצה לתת בימה לאמירות גזעניות נלוזות , אפילו לא על דרך השלילה . אציין עוד כי לא נחשפתי לאמירות החורגות מאלה שכבר תוארו בתקשורת ובמחקר , וככל שהייתי מתייחסת לאמירות אלה , לא היה בידי לחדש בנקודה זו . היחס כלפיי היה לעתים הפכפך : לפעמים הוזמנתי לאירועים , וכשבאתי זכיתי ליחס צונן ולמבטים ואמירות כפולי משמעות שהתייחסו לאפשרות היותי סוכנת שב " כ ( הדברים גם נאמרו לעתים בחצי קריצה ) . יחס דו ערכי זה שיקף בעיניי יותר
|
|