|
|
Page:
אירופאי ואמריקני מוקדם , מיתוסים יווניים – רומיים , מיניאטורות פרסיות וטורקיות , אלבומי תצלומים פרטיים וחפצי רדי – מייד – כל אלה משמשים אותו כדי לבחון את המזרח בכלים מערביים מעמדה של צייר מזרחי – דרוזי – ישראלי . בדי הציור הופכים תחת ידיו למפות , לשטיחים , לרקמות ולאריגים , שעליהם משורבטים טקסטים , רישומי עירום , לוח צבעים , קולאז ' ים . ההתייחסות לדגם ולמרחב הבד מאפשרת לו לעסוק בהגדרות ובגבולות , ובאופן שבו הם הופכים לרצף אחד של סימנים חזותיים באמצעות הפעולה האמנותית . ראפת חטאב מבקש ליצור שינוי תודעתי באמצעות אמנות . עבודת הווידיאו המוצגת בתערוכה מאגדת כמה מעבודותיו הקודמות , שבהן מופיעה דמותה הפיקטיבית של " ערוס פלסטין " ( כלת פלסטין ) , הזועקת ומבכה את הדיכוי בגדה המערבית ובעזה , את הדיכוי המיני – מגדרי ואת העיסוק בזנות – נושאים שהם בגדר טאבו בחברה הערבית . באמצעות הבגד , המאפשר את קיומן של פרסונות היברדיות מלאות עדינוּת וכאב , לצד פעולות סריגה , רקמה וטוויה , הוא משרטט משרע אישי של זהויות , שאותן הוא מעלה ומפרק , וכך מתווה את דמותו בת הכלאיים של ישראלי / פלסטיני , שהעיסוק התדיר בתנועה בין טריטוריות מנוגדות ויריבות הופכת עבורו לאתגר יומיומי . נבט יצחק משתמשת בפרקטיקה החזותית של פירוק והתקה לבחינת מסורות מוזיקליות וחזותיות בתרבות הערבית והיהודית – ערבית באמצעות מבט נוסטלגי , המבוסס על חומרי גלם ארכיוניים זמינים באינטרנט , כגון הופעתה של הזמרת המצרייה , אום כולתום , הדיווה של העולם הערבי . בעבודתה Star Quality היא מוחקת את קולות התזמורת , את קולות הקהל ואת קולה של אום כולתום עצמה , כך שבפריים הענק נראית הזמרת בשמלתה המפוסלת , כשהיא ניצבת על הבמה , מאחוריה מסך / וילון כבד , הממלא את הפריים . היא חופנת את פניה במטפחת , הידועה ראפת חטאב , איראן , ביירות , פלסטין ואני , , 2006 וידיאו Raafat Hattab , Iran , Beirut , Palestine , and Me , 2006 , video
|
|