|
|
Page:14
ידע חדש , אלא שיש להבחין בין ידע המופק כפועל ישיר של ההתמחות , שהיא בלי ספק המנוע החזק ביותר של התפתחות הציוויליזציה הנוכחית , לבין ידע תשתיתי אשר מצד אחד אפשר את ההתפתחות הזאת ומצד אחר היו בלעדיו הישגיה של ההתפתחות הזאת מוטלים בספק . רוב הידע החדש , שאכן מכפיל את עצמו במהירות , הוא ידע תלוי התמחות , אם בתחומים הטכניים ואם בתחומים החברתיים . כך הוא למשל הידע הרב בתחומי מיזוג כלי רכב , ריתוך אלומיניום , קידוחי מים או ניתוחי ראש , ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בהכפלת הידע הדרוש לבניית כלים לעיבוד ידע ולאחסונו המתאפיינים במזעור הנפחים ובהכפלת היכולות של כלים אלה - וזאת בקצב מסחרר . עובדת גידול נפח האחסון של ' הדיסק און קי ' או מהירות עיבוד הנתונים באייפון , איננה אמורה לייתר את חובת הלימוד השיטתי של השאלות החברתיות , הפוליטיות , הכלכליות והתרבותיות שלנו . שאלות אלה הן כל מה שנובע מהשאלה הנצחית : " כיצד הגענו עד הלוםמ " , שאלה שהיא חיונית לשאלה החשובה באמת : " לאן ממשיכים מכאןמ " . באופן דומה , גם הכפלת הידע הבאה לידי ביטוי במחקרים נקודתיים בתחומי החברה למיניהם ( נתוני תוחלת חיים , אינפלציה , תפוקת נפט , שינויי אוכלוסין , הגידול בחור באוזון , ממוצעי משקעים רב -שנתיים ועוד ) , אינם מהווים פטור מעיון בשאלת ה ' מאין ' ובשאלת ה ' לאן ' . תלמידי תיכון אינם מומחים . יום אחד הם יהיו מומחים . אבל עד אז עליהם להתמחות בראייה כוללת של ההוויה האנושית , כלומר על בית הספר לאפשר לאזרחי העתיד התמחות באנטי - התמחות . שכן גם אם לא כל תלמידינו יהיו מדעני מחשב , אטום , מים , ניהול או חברה , אין ספק שהם יהיו אזרחים בציוויליזציה הנשענת על מה שהמדעים למיניהם מצליחים או נכשלים להבין ולעשות . ולכן חובה אזרחית של אזרחי ההווה היא לצייד את אזרחי העתיד בתובנות בסיסיות הנוגעות לחברה שהם שותפים בה , שבעתיד יהיה עליהם לנהל , לתחזק ולתקן . כבר לפני מאה שנה כמעט הזהיר הנביא המודרני , הפילוסוף הספרדי הדגול חוזה אורטגה אי - גאסט , מפני " ברבריות ושמה התמחות " , הנובעת מבורות מלומדת ונשענת על התופעה שהגדירה כ " אדם המרוצה " או " האציל היורש " . אורטגה אי - גאסט הזהיר מפני התופעה של אדם היורש את הציוויליזציה המורכבת שבה אנו חיים וכוללת הסדרים המאפשרים לו להיות " מרוצה " כל העת . זאת מפני שרצונותיו מוגשים לו בלחיצת כפתור , אך הוא מתנהג כלפיה כמו " אציל " אשר ירש אחוזה מפוארת שהשיגו קדמוניו בעמל רב , והוא – " האציל היורש " – עוטה את מחלצות האביר , אבל השיל מעליו את ערכי האבירות חוץ
|
|