|
|
Page:13
שלנו דומה כי התפל אינו רק עולה על העיקר , אלא הוא ממש קובר אותו . מן הבחינה הזאת המיתוס הזה אינו שונה בהשפעותיו ממיתוסים קרובים אחרים , גם הם פרי הבאושים של הפוסט - מודרנה , כמו למשל מיתוס המילניום , מיתוס ‘ הגלובליזציה ' ומיתוס ‘ הכפר הגלובלי ' . המשותף לכל אלה הוא דרמטיזציה סנסציונית של תהליכי השינוי המהירים , ששיאם במשיחיות הטכנולוגית : הסגידה לכל מכשיר או גאדג ' ט , שעצם קיומו הוא בבחינת ' ‘ מהפכה '' , לא פחות . אין ספק . מיתוסים נקנים ברצון ואנשים אוהבים דרמות . וגם זה : המרחק בין דרמה טובה לסנסציונליזם זול אינו תמיד ברור , בעיקר בעידן השעתוק הטכני . כך או אחרת , הדרמה האמתית מתרחשת כל הזמן , והיא דורשת לימוד , לימוד ועוד לימוד . ולימוד כזה חייב להניח למיתוסים דרמטיים ולהתייחס לדרמה של המציאות , אשר במרכזה תשתית ידע יסודית שאיננה משתנה , איננה נעלמת ואיננה מתיישנת כל שבע שנים : תלות קיומו של כל פרט בזולת באופן מוחלט , אותה תובנה שנגזרה מ ' תרגיל החפץ ' . זהו מצב היסטורי חדש יחסית של מאות שנים מעטות במקרה של ארצות ואזורים מסוימים ושל דורות אחדים ברוב אם לא בכל המקרים האחרים . אנו חיים בציוויליזציה מתועשת של חלוקת עבודה דינמית , אינדיבידואלית , אנונימית ומדעית . ציוויליזציה זאת מבוססת בעיקרה על אנרגיה זמינה ויעילה , גלובלית ובלי הפסקה ( הידיעות על סופה הקרב כבר בנות מאה ; בפועל ברור כי כדור הארץ הוא חבית ענקית של נפט , גז ופחם ) . פירותיה מתחלקים מסיבות פוליטיות באופן לא שוויוני ההולך ומחריף , ולפיכך הציוויליזציה שלנו נתונה בקביעות ברמות שונות של משבר , ולכן מתקיימים בה קונפליקטים אלימים שאף פעם , בינתיים , לא די להם . זה ידע שאיננו מתיישן . אדרבה , אם לנקוט את מספר הקסם של המיתוס הנדון , בכל שבע שנים הוא רק מועצם . אבל לא רק כל שבע שנים אלא שלמעשה בכל יום ויום . זה מצב הנובע מיכולתו המדעית של האדם לרתום את כוחות הטבע לשם קיומו , וזה בדיוק מה שעשוי למוטט על האדם את הטבע כולו ולהכרית את המין האנושי . ההווה והעתיד של האנושות תלויים בהבנה ובהפנמה של המצב הזה , ואם יש שחר לססמה המנחה כל מורה ומנהל בכל בית הספר – " להכין את הילד לחיים " – הרי שכאן הססמה הזאת פוסקת להיות ססמה ונעשית לתוכנית פעולה . וכדי שהתובנה הזאת - תלות קיומו של כל פרט בזולת באופן מוחלט תהיה הכותרת הראשית לתוכנית פעולה חינוכית של ממש , על העוסקים בחינוך ועל הסביבה המביטה בהם בביקורתיות לגיטימית , אם כי בדרך כלל לא עניינית , לוותר באופן מוחלט על מיתוס התיישנות הידע . ודוק : אין בכוונתי לטעון שאין
|
|