|
|
Page:14
המשלחת יצאה מירושלים . הקיימקאם , הרב הראשי ונכבדי היהודים יצאו לקבל את מורגנטאו ופמלייתו , מלוּוים ביחידה גדולה של חיילים חמושים רכובים על סוסים , וחיילים ושוטרים רבים לשמירת הסדר . שער כבוד הוקם לכבוד השגריר . " אולם אז קרה משהו אשר עורר את תחושותי לגבי רגישות הערבים המוסלמים , " כותב מורגנטאו . נער ערבי קטן יצא מביתו ורץ היישר אל מתחת לגלגלי המרכבה . לשמע צעקות אשתו של מורגנטאו עצר הרכּב את הסוסים . למרבה המזל יצא הנער ללא פגע מן התאונה . מורגנטאו כותב : " לא אשכח במהרה את המבטים הנוקבים של שנאה אינסטינקטיבית בפניהם של הערבים שנקהלו בהמון והסתכלו עלינו כעל כופרים , זרים בלתי רצויים . אותם מבטים ומלמולים חריפים של מחאה ליוו אותנו כשנכנסנו דרך השערים הקדושים של המסגד מעל מערת המכפלה . שומרים דחקו אחורה המון כועס שתפילת הצהריים שלו נדחתה לכבודם של חסרי האמונה . אולם כשנמצאנו בפנים , מחק קסם העתיקות והמוסדות הגדולות כל דבר מחשבה אחרת ממוחנו . " לאחר שראו את קברי אברהם , יצחק ויעקב , נאמר לאורחים שהכניסה לקברי האימהות מותרת רק לנשים שבפמליה . המדריכים המוסלמים הסבירו שעל פי דיני האסלאם , האיסור לאיש להסתכל בפני אישה מתייחס למתים כמו לחיים . כשעמדו לצאת , הציע ד " ר פרנקלין הוסקינס , מלומד ומיסיונר אמריקאי ערבי , שמורגנטאו יזמין את כל הקבוצה לתפילה שקטה . " עשיתי כך , ועמדנו שם מוסלמים , נוצרים ויהודים – כולנו מודעים לעובדה שאנו מצויים בקברי אבותינו המשותפים . " מורגנטאו , יהודי דתי , רפורמי , כותב : " עשר הדקות אשר ארכה התפילה היו ללא ספק הקדושות ביותר שחוויתי בימי חיי . מעולם לא חשתי רגש כה נדיר ומרומם כמו זה שמילא את רוחי בעומדי בתפילה על הקברים בני ארבעת אלפי השנים , שסביבם התנגשה ונפגשה היסטוריה דתית נשגבה אשר שינתה את חיי מחצית האנושות משך ארבעת אלפים שנה . "
|
|
|