|
|
Page:9
פתח דבר סיפור עליית יהודי אתיופיה לישראל הוא אחת מנקודות החן על פניה של הציונות . הוא גם אתגר לחברה הישראלית , מקור של השראה ומצבור של קשיים גם יחד . אתוס של גאווה מוכתמת גם במידת מה של גזענות . ספרו של דוד רטנר הוא תרומה חשובה להבנת ממדי הסיפור ומשמעותו . יש בו כדי לערער כמה מהתדמיות הרווחות בציבור , שחלקן מוטעות . בעייני רבים מצטיירת אתיופיה כקיסרות אפריקאית אקזוטית תחת קיסר נוצרי תנכי , שנהייתה לדיקטטורה קומוניסטית אכזרית בימי מנגיסתו הילה מרים ( . ( 1991 - 1974 כי יהודי אתיופיה היו שרויים בדיכוי , נצורים , אבודים , וכי מבצעים נועזים הצילו את חייהם במחיר יקר עד למאוד . זה נכון , אבל רק חלקית . הסיפור מורכב יותר , וספר חדש זה שופך על כך אור . בחלקו הראשון סוקר הספר את הפוליטיקה האתיופית לקראת מהפכת 1974 ובעיקר לאחריה . ההתמקדות בפעילות דור חדש , צעיר ומשכיל , מעלה תמונה שונה מתדמית הקיפאון הדיקטטורי . אלפי צעירים במרכז אתיופיה ובפריפריה שלה פרצו אותה עת לבמת ההיסטוריה ויצרו מערכת דינמית : חזיתות שחרור , מאבקים רעיוניים מהפכניים , שלל יריבויות ותככים פעילים . דור חדש שינה לחלוטין את התרבות הפוליטית העתיקה של הארץ . היא מעולם לא הייתה רק שמרנית דתית , אבל עתה החלה לתסוס בעוצמה . מתחים ישנים נשארו – בין מרכז לפרפריה , בין קבוצות אתניות , בין מורשות דתיות שונות ועוד – אבל מאז שנות השבעים של המאה הקודמת הם לא נוהלו עוד בידי אליטות וותיקות , אלא בידי צעירים משכילים . אתיופיה של היום עדיין שרויה בהווייה תנכית , אבל גם מתקדמת בתנופה צעירה ומודרנית . כול זה חשוב להבנת הסיפור היהודי במרקם הכול אתיופי , ולמשמעות עליית העדה לישראל .
|
|
|