|
|
Page:10
המורה של העולם בתחילת המאה העשרים חיפשה האגודה התיאוסופית את המורה הבא של העולם . אדם , אשר בצד מורים מן העבר כמו משה , בודהה , ישו ומוחמד , יכוון את דרכה של האנושות בעידן החדש . הסימנים הראו שהגיע הזמן להופעתו , והם ביקשו להכין את הקרקע לבואו . משלחות נשלחו לכל רחבי העולם , ולבסוף נמצא נער בן עשר שעיניו הגדולות ענו לסימנים . קרישנמורטי הובא אחר כבוד לאנגליה , יחד עם אחיו האהוב , ושם , במקביל לחינוכו הקפדני , הוקם סביבו מסדר הכוכב . כשבעים שנה לאחר מכן , בן עשרים ושתיים , נתקלתי בספר קטן שנשא את השם " יומני קרישנמורטי " . בלי לדעת מי היה מחברם ומה סיפור הרקע שלו נשביתי בקסמו . הקול האישי , החכמה הערנית , העמידה המזוככת מעבר לכל ניסיון להרשים , ושלילתו העקרונית של כל סמכות ודוגמה , קנו את לבי , ונעשו גם לתפיסת עולמי . אלא שהתפיסה הזו גם הכניסה אותי ללב פרדוכס . קרישנמורטי היה בן שלושים ושש כשלבסוף , מול קהל של אלפי מאמינים , הודיע באומץ שהוא מפזר את מסדר הכוכב . אין הוא חפץ להיות המורה של העולם . יותר מזה – הוא לא מאמין במורים , שכן " האמת היא ארץ ללא דרך " . בטח , קל היה לו להגיד , הקהל כבר היה שלו , ובהמשך חייו הוא המשיך למלא אולמות ולהתעקש שאין מורה , שהוא לא מורה , ולבסוף אף ויתר על השימוש בכינוי גוף ראשון כדי להדגיש את נקודתו . ובכל זאת , שם הוא היה , במרכז הבמה , אצילי ושקט , מעביר את מסריו . מי הוא היה אם לא מורה ? ומי היו מאזיניו אם לא תלמידיו ? מי הייתי אני , שהתרשמתי כל כך מדבריו והתעקשתי ללכת בדרכי האישית ? כמוהו , גם אני דימיתי שיש לי בשׂורה להביא לעולם , וצורך עצום להגיד אותה . אבל בשונה ממנו , הייתי אדם צעיר ובלי קהל . אם היו באים לשמוע אותי , בחפץ לב הייתי אומר – לכו לדרככם , אל תקשיבו לי , הקשיבו לעצמכם – אבל למה שיבואו ? ולמה הם צריכים אותי שהורה להם זאת ? הימים עברו , הרבה ממה שרציתי לומר כינסתי אל תוך כתיבתי , ועם הזמן החיים בכל זאת זימנו לי מצבים בהם עמדתי מול אנשים והרציתי
|
|