|
|
Page:ט
עם הספר דור דור וחכמיו המלוכדים כשלשלת המסירה והקבלה . רבותינו ז " ל גדולי החוקרים בעלי חקר הספרות התלמודית של הדורות האחרונים , הם כממשיכיהם של הראשונים והאחרונים והולכים בדרכם , ובהרבה משיטותיהם יצאו מתור קווים וגישות הקיימים כבר בתור הפרשנות מקדמת תא . ואף ע ל פי כן , תנופת חידושיהם בפיתוח שיטתם וביישומה העקבית והעמוקה , תוך כדי הניצול הטוב של תחומי ידע חדשים , מחייבתנו להכיר בתרומתם הסגולית כדבר העומד ברשות עצמו , והמעניקה להם מעמד בפני עצמם — ומכאן שומה עלינו לעשות להם סימן היכר וכבוד לעצמם . כדרר זו אנו מוסיפים לחלוקה המקובלת של גדולי דור ודור , וקובעים אותה כך : ראשונים , אחרונים , חוקרים . מהדורה זו של בבלי פרק השוכר את האומנין מנסה לעמוד במבחן שיטות חכמי המחקר , ולצאת ידי חובתם , ועל כן כינינוה " מהדורה על דרך המחקר " . היא חייבת להיות מעורה בכל ש " י עולמות של הלימוד והעיון , אבל , בשעת ההכרעה , לבחון את כולם על פי קני המידה של החשיבה המחקרית , ומי יתן , לא רק בדרך של ללמוד אני צריך , אלא אף בדרך של תורה היא . הדברים הללו נותנים את אותותיהם כבר בשאלה כיצד להציג את דברי התלמוד , האם במתכונת גפ "ת של דפוסי התלמוד המקובלים ובדומה להם — פירוש צמוד לגמרא ומסביבה — או בדרך אחרת ? המתכונת הקיימת על פי הדפוסים הראשונים ואילך היא זו ששירתה את האחרונים , והיא עומדת לפנינו בלבוש אשר נקבע ונעשה במאות הט " ו הט " ז . אבל פשיטא שלא כמתכונת זו היה תלמודם של גאונים ולא תלמודם של ראשונים , ומכל שכן שאינה מותאמת בדווקא לצרכי חקר התלמוד ודיוניו . על כן ראינו חובה לעצמנו לנסות צורות אחרות של הצגת דברי התלמוד ואף את עיצובה של היחידה , בכדי לתת התייחסות מיידית ובלתי אמצעית לצורתה ולהרכבה של היחידה הספרותית המשמשת בתלמוד הבבלי ( הסוגיא ) . השיטה הזאת מסייעת ללומד ומועילה להכניסו לכל ענייניה של הסוגיא , במיוחד המורכבים שבהם , ולהקיף אותם ואת יחסיהם ההדדיים ביתר שלמות , לקראת תחילת העיסוק הפרשני בסוגיא . מסורת התלמוד ושינויי הגירסאות שבמהדורתנו ניתנו אף הם לפי היחידה של סוגיא שלמה . לפי התפיסה הנקוטה , עיקרה של מהדורה הוא הפירוש . הפירושים שבמהדורה זו אינם מוצגים בצורת פירוש רצוף דיבור אחר דיבור , ואף אינם חידושים מלוקטים העונים רק לאותם דיבורים שמבקש מחברם לחדש להם דבר מה . הם פירושי הסוגיות , ובהיותם כאלה הם מתייחסים לסוגיא בשלמותה כנושא הפרשנות . יש איפוא לעסוק ולדון בכל סוגיא , ובכל ענייניה המרכזיים , בלי לדלג על גופי דברים הזוקקים טיפול , דברים העשויים להיות קשים מאד בפני עצמם , על אף שטרם רווחה המודעות שיש לעסוק גם בהם עיסוק פרשני מסודר . היעד של הפרשנות המחקרית הוא לחדור לפשוטם של הדברים בכמה וכמה רמות — פשוטה של מימרא לעצמה ופשוטה של סוגיא לעצמה . אך כמה ראוי להאריך וכמה ראוי לקצר , כמה רבדים של הסוגיא ראוי לשחזר ואילו הם , כיצד קובעים את הקצב בין דיוק לבין סיפוק , דברים הללו קשה לנקוט להם כללים , ועל החוקר לנסות בכל מקום ומקום למצוא את הדרך הנכונה . אגב הנסיון לחבר פירוש על דרך המחקר , נסינו , אגב ההתייחסות לתוכן , לנגוע בכל אתר ואתר אף בשאלות הספרותיות המחקריות הכלליות , וגם זו צבת כצבת עשויה היא — התחלת להבין תופעה אחת מתוך סוגיא זו , מיד אתה רוצה לדעת כיצד נוהגת אותה תופעה לאורך כל הש " ס כולו — אולם , דברים שכאלה לא יכולים תמיד לבוא על סיפוקם המלא בהיקף כזה הנידון כאן .
|
|