|
|
Page:10
בכך שההתפתחות האתית של יחידים היא התכלית החינוכית העיקרית , וזו איננה יכולה להיות מושגת על ידי ציות לצווים מגבוה ואיננה ניתנת לכימות לערכים מדידים . חינוך לאמנות חייב להיות נדבך חשוב בבניית תכנית חינוכית המכירה בהתפתחות זו כתכלית העיקרית של החינוך . האמנות מזמנת חוויה אישית אך רפלקטיבית ומעודדת חשיבה ביקורתית ביחס לעצמנו ולסביבתנו . היא מאפשרת התבוננות כזאת שלא מתוך צורך להגיב באופן מידי למציאות עצמה , וכך יוצרת עבורנו מרחב ייחודי של מחשבה וביקורת . פיתוח מרחב שכזה אינו רק מזכה בגילוי הרבדים האסתטיים של הקיום אלא גם ביכולת התבוננות אישית , שכה חיונית להתפתחות אתית . לפיכך , ישנה חשיבות רבה במיזוג של החינוך לאמנות במארג החינוך היסודי של כל ילד וילדה ובעקירת התפיסה הרואה בחינוך לאמנות מותרות להשלמת " ההכשרה המקצועית " בבתי הספר ; מה שמרשים לעצמם רק מי שידם משגת ( " חינוך אפור " ); או תחום השמור ליחידי סגולה נבחרים בעלי כישרון ייחודי . הבנת חשיבותו של החינוך לאמנות חייבת לצאת מתוך ההכרה שבתי הספר אינם מכונים להכשרה מקצועית אלא יסוד מכונן של חיי היחיד , החברה והתרבות . הכשרה מקצועית היא שלב מאוחר יותר בחיים , המגיע לאחר התפתחות של חשיבה עצמאית ושיקול דעת ערכי . החינוך לאמנות תורם לפיתוח איכויות אנושיות אלה ואף מוסיף רובד נוסף לחיי אדם , והוא יכולת שיפוט אסתטית ; יכולת חיונית מאוד בימים אלו של דלדול רוח התרבות הישראלית ומיקודה בבדרנות וברייטינג . חינוך הוא השקעה אישית וחברתית לטווח ארוך . הוא לא נועד לפתרון בעיות השעה , לכן כל ניסיון להשתמש בו למטרות פוליטיות או כלכליות מידיות מסלף את דמותו . עם זאת ראוי לציין כי חינוך במיטבו תורם בטווח הארוך גם לפוליטיקה ולכלכלה . אמנם מנקודת מבט מצומצמת ובעלת אופק קצר , החינוך לאמנות עשוי להיראות כמותרות , יתר על כן קשה לאמוד את ערכו ; אך מנקודת מבט מרחיקת ראות , שהיא נקודת המבט הנכונה לבחינת ערכו של חינוך , הוא מתגלה כאבן יסוד בהתפתחותו של אדם ראוי ושל חברה ראויה . היחס לחינוך לאמנות יכול ללמד על היחס של החברה לאדם ולתרבות . האמנות מטבעה נותנת מקום לביטוי האישי של האדם ולניסיונו לתרום
|
|
|