|
|
Page:11
סערת רוחם ואת מחשבותיהם בסוגיות אלו בפואטיקה ובפרוזה . הכתיבה המסאית המשוכללת התפרצה אף היא והפכה להיות כלי ביטוי מרכזי למכלול השאלות הללו . אבל כמו בעידן הקדם מודרני כך גם בעידן המודרני , הפילוסופיה היהודית התייצבה מרחוק , כשהיא מנוכרת למסע החיים היהודי . רוב הפילוסופים היהודים בחרו להתכנס בבית מדרשם התאורטי , המטפיזי או התאולוגי ולענות על שאלות האתמול במונחים ובתאוריות שדבר אין להם עם החיים היהודיים הראליים . קסם האל וקסם המטפיזיקה המשיכו לפעול בתחום החשיבה הפילוסופית היהודית והעמיקו את הפער בינה ובין הקיום היהודי הראלי . בפילוסופיה היהודית החדשה כמעט אין הכרה במרכזיות הפנומן של ״מות האל״ . גם הוגה נבון כבובר סבר ש״מות האל״ מציב אתגר לאדם ; עליו לשאול עצמו מה חלקו במות האל , כביכול עליו למצוא בתוכו את האל מחדש . אבל האם החזרת האל לחיים על ידי קונברסיה או טרנספורמציה של הסובייקט היא האפשרות היחידה לפשר ״מות האל״ ? ואולי ״האל מת״ מפני שהוא נעשה לא רלוונטי לחיי אדם והפסיק להיות שחקן במרחב החיים הממשי של בני אדם ?! אם אפשרות זו הולמת יותר את הניסיון היהודי , מהי הרפלקסיה הפילוסופית המוצעת לו ? רק פילוסופיה יהודית שוויתרה על החיים הממשיים הייתה יכולה להשיב את האל לחיים בצורה שהציע בובר . אכן , ״מות האל״ הוא אתגר למי שעוסק בשאלות על משמעות הקיום היהודי בהווה ועל זיקתו לעבר שבו חי האל . אבל אתגר זה אינו חייב להיעלם על ידי חזרה בנלית של מה שמת . דווקא אחד העם הוא שנענה לבעיית הזיקה שבין ההווה לעבר , ובניגוד לבנליות של הפילוסופים הציע גם פתרון מורכב ומזהיר , שלפיו את העבר אפשר לפרש ביותר מאופן אחד : בעיני המאמינים העבר הוא גילום של נוכחות האל , ובעיני מי שאינם מאמינים הוא גילום של כוח היצירה התרבותי של העם היהודי . השאלה המטפיזית פסקה מלהיות השאלה המרכזית , ובמקומה הציב אחד העם את השאלה התרבותית החברתית : האם יש תבנית משותפת לתפיסת היהדות התאולוגית הדתית ולתפיסתה החילונית . במונחים ויטגנשטייניאניים אחד העם הציע להתמודד עם שאלה זו באמצעות בחינת הדמיון המשפחתי הקיים בקרב כל מי שמחייב את העבר היהודי , אם מובנו הוא טרנסצנדנטי ואם מובנו הוא אימננטי כיצירה אנושית . מעבר לעובדה שאחד העם לא נחשב לחלק מהקנון של הפילוסופיה היהודית הנלמדת בדרך כלל בחוגים למחשבת ישראל , רוב ההיסטוריונים של הפילוסופיה היהודית שכתבו את תולדותיה של הגות זו בצורה רציפה , למעט רוטנשטרייך ושביד , אינם מכלילים אותו בקורפוס הפילוסופי הקנוני , משום שהוא אינו נחשב פילוסוף אלא 2 לניתוח סוגיה זו והשלכותיה על הפואטיקה והפרוזה העבריים ראו שגיא תשע״א , במיוחד עמ׳ . 82 – 32
|
|
|