|
|
Page:14
תודעתם של קורבנות המערכת הקפיטליסטית ( ולא רק של קורבנותיה המובהקים , הנפגעים בעצם קיומם החומרי וביטחונם הסוציאלי , אלא של כל קורבנותיה ); ודווקא משום שאנו עדים לפטישיזציה גוברת של היעדר היכולת לתפוס את הברבריות שבקפיטליזם , הווי אומר להתמסרות להלך - רוח פטליסטי - סטואי בד בבד עם התגברות האמונה העיוורת כי כך צריכים להיות פני הדברים – דווקא בגלל השילוב הספציפי של שלושת הגורמים הללו , ומשום שאנו כבר עמוסים בנטל הידיעה ואיננו רשאים להיות תמימים ביחס למה שעלול האדם לעולל לזולתו בתנאים חברתיים דכאניים , אין ( ולא יכולה להתקיים לאורך זמן ) אופציה ממשית של התכוונות חברתית המקבלת את הברבריות הקיימת ומצדיקה אותה באורח מהותי . הבה נשוב לרגע לאמירתו של אדורנו שצוטטה בראשית הדברים , לאמור : " מדברים על איום הרגרסיה אל עבר הברבריות . אבל אין פה איום , אושוויץ כבר היה הרגרסיה ; הברבריות ממשיכה להתקיים כל עוד נמשך קיומם המהותי של התנאים שהניבו את אותה הרגרסיה . זוהי הזוועה כולה . הלחץ החברתי ממשיך לפעול , גם אם המצוקה אינה נראית היום לעין . הוא דוחק את בני - האדם אל עבר מה - שלא - ניתן - לבטא , אותו דבר - מה שהגיע באושוויץ לשיאו בקנה - מידה היסטורי - עולמי . " מקביעה זו עולה כי נראותם או אי - נראותם של התנאים החברתיים המייצרים בפוטנציה את הזוועתי - מכול אינה רלוונטית להמשך קיומם הפרמננטי ופועלם הסמוי של אותם תנאים לעוד ועוד זוועות אנושיות ; היא רלוונטית , לכל היותר , לעומק ההבנה ולמידת ההשתכנעות שההיגיון הפנימי של הקפיטליזם אינו יכול אלא לחולל קטסטרופות חוזרות ונשנות בקרב חלקים גדולים של האנושות , ובחשבון סופי – בקרב האנושות כולה . הרווחה הכלכלית במקומות מסוימים בעולם עשויה לסמא את עיני הנהנים ממנה ביחס למקורותיה ; האמונה הדתית עשויה " לנחם " את מוכי המצוקה והסבל ביחס לעובדות של קיומם ; אידיאולוגיות שקריות עשויות להפיח אופטימיזם חולף בקרב מי שמבינים שהמציאות הקיימת צופנת בחובה אסונות רבים , אך ממאנים , בה בעת , לעמוד על האנטומיה של מקורותיה החברתיים - כלכליים ( וכנגזרת שלהם : על אופני התגבשותם של הדפוסים הפסיכו - סוציאליים
|
|