|
|
Page:13
בהקשר זה אזכיר עוד את הצורך בסמכות אפיסטמית . סמכות אפיסטמית היא הסמכות שנתפסת כמספקת ידע תקף ומניח את הדעת , באופן שמייתר את הצורך לחפש מקורות מידע חלופיים או נוספים . כשמדובר בהתמודדות עם טרור , המקור שנתפס כסמכות האפיסטמית הוא גורמי הביטחון . במצב זה שתי בעיות עיקריות : ראשית , מומחיותם של גורמי הביטחון בתחום הטרור רחוקה מזו שיש להם בתחום המלחמה הקונבנציונלית , שהצטברה במשך תקופה ממושכת יותר . שנית , נטייתם של בעלי תפקידים בכלל וראשי מערכות ביטחון בפרט היא להזדהות עם תפקידם העיקרי , התפקיד שלפיו הם גם נמדדים ומוערכים . ברור אפוא שדאגתם העיקרית של רמטכ " ל או ראש שירות הביטחון הכללי נתונה לביטחון , והיא גוברת על כל שיקול אחר , בכלל זה שיקולים הקשורים בזכויות ובחירויות . יוצא אפוא שהשיקול הביטחוני מקבל משקל מופרז בתהליך קבלת ההחלטות . מקבלי ההחלטות בדרג המדיני מושפעים גם על ידי דעת הקהל . זו תובעת ביטחון מלא ולאלתר , אינה מודעת להשלכות ארוכות הטווח של אמצעים שננקטים ואינה רגישה לזכויות ה " אחר " . בתוך הצבת הזאת של גורמי הביטחון מצד אחד ודעת הקהל מצד שני עלולות להתקבל החלטות לא מאוזנות ומזיקות , בעיקר כאלה שאינן מבחינות בין מעורבים בטרור לבין מי שאינם מעורבים בו , בין חשד לבין אשמה מוכחת וכיוצא באלה . הספר מציג שלושה מקרים שהתהליכים החברתיים וההטיות הפסיכולוגיות הקורים בחברה מוכת טרור הובילו בהם , למעשה , לשימוש באמצעים לא ראויים . עינויים הדוגמה המובהקת לזכות שההגנה עליה מוחלטת היא הזכות שלא להיות חשוף לעינויים , כך הן במשפט הבינלאומי והן במשפט הישראלי . האיסור האמור מפריד בין חברה ותרבות שמחויבות לכבוד אנושי לבין חברות הנותנות בידי השלטון כוח עריץ להתייחס לאדם כאל מאגר מידע שהדרך להגיע אליו היא בשבירת רוחו וכוח התנגדותו . למרות האמור נחשף לפני ועדת לנדוי , שבדקה את שיטות החקירה בשב " כ בכל הנוגע לפעילות חבלנית עוינת , שבמשך קרוב לעשרים שנה נזקק שירות הביטחון הכללי לעינויים כשיטה בחקירתם של
|
|
|