sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:14

בין זיכרון להיסטוריה כמו בילדותי בבית הספר , גם בהיותי סטודנט להיסטוריה נחשפתי בעיקר לסיפור הציוני . אולי משום שלמדתי להיות שורד , לא הצלבתי את הידע האישי עם הידע ההיסטורי . בשנות השבעים של המאה הקודמת , גם בשיעורים שעסקו בפלסטינים לגילי והתעניינו בלימודיי . הנשים הנחמדות ביותר בעיניי היו אלה ששאלו אם אני צמא , והציעו כוס מים או מיץ . מחווה אנושית פשוטה זו זיכתה אותן אצלי בתואר נשים רחבות לב ואימהות רחמניות . כך למדתי שיש יהודים " טובים " שאינם שונאי ערבים . המפגש עם נשים יהודיות היה קל יותר מן המפגש עם גברים יהודים . הסיפורים על חיילים שהוציאו להורג אנשים בכפרנו ובכפרים אחרים בגליל גרמו לדמי לקפוא מפחד כשנתקלתי פעם בשני צעירים חסונים במדים . " ידידת המשפחה " בקריית מוצקין הייתה גברת מילר - כך קרא לה אבי , אשר לימד אותי כיצד לנהוג באנשים ואיך למכור תאנים . את שמה הפרטי לא ידעתי . גברת מילר לא דיברה הרבה , אך נהגה בי כסבתא נחמדה . שלא כמו סבתא זהרה התמירה והחסונה , גברת מילר הייתה קטנת קומה וצנומה . לאחר שירדתי מהאוטובוס ליד ביתה , הייתי מניח את סל התאנים הגדול בכניסה שבקומת הקרקע , שותה כוס מים קרים ויוצא לדרכי . בימי הממשל הצבאי נהגו השוטרים הצבאיים להחרים את מרכולתם של המוכרים הערבים , וכדי לסייע לנו היא אחסנה לא פעם את התאנים בביתה . תושבים רבים בכפרי הגליל חוו מעשי הרג וגירוש , אך הצליחו להישאר בבתיהם או לשוב אליהם בתוך זמן לא רב . ואולם לא כל מאות המגורשים ממג ' ד אל - כרום שבו אל הכפר כמונו . רבים מהם , כמו דודי עלי ומשפחתו , נשארו במחנות פליטים כל חייהם . פעמים רבות תהיתי כיצד היו נראים חיי משפחתנו אילולא עשה אבי את המעשה האמיץ של השיבה לכפר . למרות הקשיים וחיי הדלות באותן שנים , היה לי ברור שמזלנו שפר עלינו , ושאבי חסך מאתנו את עליבותם של חיי הפליטות . במג ' ד אל - כרום חיו פליטים מן הכפרים שעב ובירווה ומכפרים אחרים . חלקם היו שכנינו , וכמה מילדיהם למדו בכיתתי . ראיתי במו עיניי את העוני והשפלות שבהם חיו אנשים אלה , שלא היו להם אדמות ולא בתים משלהם . שניים מבני כיתתי , פליטי בירווה , עבדו בחודשי הקיץ באדמות כפרם , שהפך להיות יישוב של יהודים יוצאי תימן ( מושב אחיהוד ) . פעם או פעמיים התלוויתי אליהם , לפני תחילת עונת התאנים , לעבודה אצל " התימנים " שהתיישבו על אדמות הכפר . ראיתי את הניצול של ילדי הפליטים , כיצד עבדו שעות ארוכות וקשות ובסופן קיבלו שכר זעום , שסוכם עליו בשעות הבוקר . לעומת שני חבריי , אשר חזרו לעבוד כשכירי יום באדמות הכפר שנעקרו ממנו , אני עסקתי בחופשותיי בקטיפת תאנים מהכרם שלנו ובמכירתן ליהודים .

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help