|
|
Page:201
אחר ההבל ויהבלו " ( ירמיה ב , ה ) . אליהו , חברו של איוב , קובע כי איוב " הבל יפצה פיהו בבלי דעת מילין יכביר " ( לה , טז ) , היינו ידבר דברי שטות , ומכאן לא רחוקה הדרך לראיית קשר בין " הבל " לבין שקר וכזב : " אך הבל בני אדם כזב בני איש " ( תהילים סב , י ) , ומחבר השיר " אשת חיל " סבור כי " שקר החן והבל היופי אישה יראת ה' היא תתהלל " ( משלי לא , ל ) . ריכוז גדול של מופעי " הבל " , למעלה משלושים פעם , נמצא במגילת קהלת . החכם הזקן , שכבר ראה הכול בחייו , מגדיר כך כמעט כל דבר שהוא עוסק בו : " הבל הבלים הכול הבל " ( א , ב ) , הכול חסר ערך לחלוטין , " הכול הבל ורעות רוח " ( א , יד ) , היינו רדיפת אפס ואין . בספרות חז " ל התפתחה משמעות נוספת , אף כי קרובה , לתיבת " הבל " : האוויר החם היוצא מפי אדם בשעה שהוא מדבר ( "הבל פיהם של תינוקות " [ מדרש תהילים ו , יב ]) או גם מפי יצורים אחרים , כגון המלאכים ( מדרש אגדה לבמדבר יז , א ) . גוי משמעה היסודי של המילה " גוי " היא קיבוץ של אנשים . כך , למשל , מכונים בכינוי זה הלוחמים שבבני ישראל : " כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר עד תום כל הגוי אנשי המלחמה היוצאים ממצרים " ( יהושע ה , ו ) . גם צבא האויב הארמי מכונה " גוי " וזאת בתפילתו של אלישע לה ' : " הך נא את הגוי הזה בסנוורים " ( מלכים - ב ו , יח ) . עם זאת , בדרך כלל במקרא " גוי" הוא עם , בין כשמדובר בעם זר , כגון בנבואת אחרית הימים של ישעיהו : " ונהרו אליו כל הגויים " ( ב , ב ) , ובין אם מדובר בעם ישראל , כברכת אלוהים ליעקב : " פרה ורבה גוי וקהל גויים יהיה ממך " ( בראשית לה , יא ) , או כהבטחת אלוהים למשה : " ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש " ( שמות יט , ו ) . אדם בודד שאינו בן עם ישראל מכונה במקרא " נכרי " ( דברים יד , כא ) או על שם העם שהוא משתייך לו , כגון " מצרי " או " עמלקי" ( שמואל - א ל , יג ) . רק בספרות חז " ל מצאנו אותו מכונה " גוי " , כגון : " לא יקשור ישראל בהמתו אצל בהמתו של גוי " ( תוספתא , בבא קמא י , ה ) , או כאחת מן הברכות הנאמרות בוקר בוקר ( ירושלמי , ברכות ט , א ) : " ברוך אתה ה ' ... שלא עשני גוי " . ( ולא מעט שינויים הוצעו לניסוח זה בידי רבים ורבות אשר ראו אותו כנושא מטען שלילי ופוגעני . ) מודעות למעבר לשוני זה ניתן למצוא במאמר המיוחס לר ' אמי בתלמוד ( חגיגה יג ע " א ) : " אין מוסרין דברי תורה לנכרי , שנאמר ' לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום ' ( תהילים קמז , כ ) " . בין כך ובין כך , בלשוננו כבר זכה כינוי זה גם להקשרים נוספים , כגון הקביעה הלעגנית שאדם כלשהו הריהו " גוי גמור " , כלומר בור ועם הארץ , או שהוא זכה להצלחה ויש לו " מזל של גוי " , והוא תרגום פתגם מיידיש , שיסודו בדעה כי " אין מזל לישראל " ( שבת קנו ע " א ) . מדוע לא באו המצרים לעזרת ירושלים ? על פי מדרש איכה רבה לפסוק היו המצרים מוכנים לבוא לסייע לצדקיהו ולעירו , אלא שהתערבות אלוהית היא שגרמה להם לשנות את דעתם . וכך מספר המדרש על מה שאירע לפרעה ולצבאו כשהיו בדרכם לארץ ישראל : " רמז הקדוש ברוך הוא לשלדותיהן ( = גופותיהם של המצרים שטבעו בים סוף בעת יציאת מצרים ) והיו שטין על פני המים . אמרו אלו לאלו : ' מה טיבן של שלדות הללו ? ' , אמר להם : ' אבותיהם של אלו תחת אבותיכם עמדו ( = אבותיהם של בני ישראל היו משועבדים למצרים ) ועמדו והטביעו אותם במים ' . אמרו : ' וכך עשו לאבותינו , ואנחנו הולכים ומסייעין להם ? ' מיד חזרו , הדא הוא דכתיב ( = זה הוא שכתוב ) ' הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים ' ( ירמיה לז , ז ) " . אירוע שאפשר היה לפרשו כמונע משיקולים גיאו - פוליטיים קרים , מתבאר במדרש כביטוי ליד האלוהים המניעה את המהלכים ההיסטוריים . קשת על מרכבה מצרית . איור על פי תבליט ממקדש אבו - סימבל ( מצרים ) המתאר את מלחמת רעמסס השני בקדש .
|
|