sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:196

פרק ד פסוק טו סוּרוּ טמא קראוּ למוֹ סוּרוּ סוּרוּ אַל תגעוּ כי נצוּ גם נעוּ אָמרוּ בגּוֹים לא יוֹסיפוּ לגוּר : השפלתם של הכהנים , היודעים שנאסר עליהם לגעת בבגדיהם שלהם ( כאמור בפסוק הקודם ) , מועצמת לאור הקריאה הנשמעת סביבם , " סורו טמא ... סורו סורו אל תיגעו " . קריאה דומה - וגם בה מוכפלות מילים - משמיע המצורע כדי שבני אדם יתרחקו ממנו ולא יפגעו על ידי טומאתו : " וטמא טמא יקרא" ( ויקרא יג , מה ) , והשוו את דברי הנביא על טומאת בבל לעתיד לבוא : " סורו סורו צאו משם טמא אל תיגעו צאו מתוכה היברו ( = היטהרו ) נושאי כלי ה '" ( ישעיה נב , יא ) . לפי ראשית הפסוק לא הכהנים הם הקוראים אלא רואיהם , שאינם נקובים בשמם , המשפילים אותם . הכהנים " לא יוכלו יגעו בלבושיהם " ( פסוק יד ) , והאחרים מזהירים אותם שלא יגעו בהם ובשלהם . עונש נוסף המוטל על הנביאים והכהנים : " כי נצו גם נעו " , ואין " נצו " אלא " נדו " מלשון נדודים . לפנינו דוגמא לחילוף דיאלקטי בין צד " י לדל " ת , שכמותו יש במקרא פעמים נוספות . הצירוף " נצו ( או : נדו ) גם נעו " מעורר את זכר דברי ה ' לקין , רוצח אחיו : " נע ונד תהיה בארץ " ( בראשית ד , יב ) , ולתגובתו של קין : " והייתי נע ונד בארץ " ( שם , פסוק יג ) . הקביעה בסוף הפסוק : " אמרו ( = רואיהם של הכהנים והנביאים ) בגויים ( = היינו בקרב בני האדם בכלל ) לא יוסיפו לגור " , היא ברוח עונשו של קין - שנודה מחברת בני האדם - והיא הולמת כעונש את אלה ששפכו " דם צדיקים " . כמו כן היא יאה למצורעים שאינם רשאים להתגורר במחנה , וראו ויקרא יג , מו : " כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו " ( והשוו לעיל א , א : " איכה ישבה בדד " ) . גם כאן ראוי להזכיר את הקללה שבדברים כח , סה : " ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך " . בהשפעת פסוק זה מבין התרגום הארמי את השורה השנייה כאומרת כי גם בין הגויים ( היינו אומות העולם ) לא ימצאו בני ירושלים מנוח ( ברוח האמור לעיל א , ג ) . " סורו סורו" מדרש ויקרא רבה ( טז , א ) מתאר את התנהגותן הבוטה של בנות ציון ערב החורבן , אשר בטחו ביופיין וביכולת הפיתוי שלהן ולא חששו מן האויב , באומרן כי " אם יבואו שונאים עלינו מה יהיו יכולים לעשות ? דוכס אחד רואני ונוטל אותי , איפרכוס ( = שר פלך ) רואה אותי ונוטל אותי , איסטרטליטוס ( = איש צבא ) רואה אותי ומושיב אותי בקרון " , כלומר במרכבה מפוארת . וממשיך המדרש ומספר כי עונשן של הנשים האלה היה בכך ש " רמז הקדוש ברוך הוא למעיניהן ( = כינוי בלשון נקייה לרחם האישה ) והיא מוציאה דם וממלא הקרון דם , והיה אותו שלטון ( = שליט ) נועצה ברומח ונותנה לפני הקרון והיה קרון עובר עליהן ומרמסן , הוא שירמיה אומר ' סורו טמא קראו למו ' . ר ' מאיר אומר : לשון יווני הוא ' סירון סירון '" . ר ' מאיר דורש אפוא את תיבת " סורו " כשמה של אותה נימפת ים יוונית ( הסירנה ) שהיתה שירתה מפתה יורדי ים עד שזנחו את משוטיהם והתנפצו על סלעי החופים .

משכל (ידעות  ספרים)


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help