|
|
Page:64
פרק א פסוק יח צדיק הוּא ה ' כי פיהוּ מריתי שמעוּ נא כל העמים ( עמים ) וּראוּ מכאבי בתוּלתי וּבחוּרי הלכוּ בשבי : בעקבות התפרצות המקונן אל תוך דברי ירושלים ( בפסוק הקודם ) ובעקבות הזכרתו את פנייתה אל האלוהים בתפילה , מבינה העיר כי עליה לשנות את טיעוניה : לא די בתחינה לרחמי ה ' כדי שיתבונן במכאובה ; עליה להכיר בחטאה ולהצדיק על עצמה את הדין , כדרך שעשה המקונן בפסוקים ה ו - ח . אמת , כבר בשורה הראשונה של פסוק יד רמזה העיר לקבלת הדין , להצדקתו , אך עתה תכריז ירושלים על כך בפה מלא ובקהל רב . דומה כי ההכרזה הדרמטית " צדיק הוא ה '" היא נוסחה קבועה , המופנית בדרך כלל לה ' בגוף שני , וראו תהילים קיט , קלז : " צדיק אתה ה ' וישר משפטיך " . יש והנוסחה מלווה בהודאת המתפלל באשמתו : " ה' אלוהי ישראל צדיק אתה ... הננו לפניך באשמתינו " ( עזרא ט , טו ) , וכן : " ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו " ( נחמיה ט , לג ) . גם ירושלים נוהגת כך , ולהכרזתה על צדקת ה ' היא מצמידה את ההודאה בחטאה : " כי פיהו מריתי " ( לצירוף " מר " ה פה " ראו לדוגמא במדבר כ , כד ; דברים ט , כג ) . הלשון מר " ה נרדפת ללשון פש " ע ( את פשעיה הזכירה ירושלים לעיל בפסוק יד ) , כפי שהוא בדברי המזמור : " ברוב פשעיהם הדיחמו כי מרו בך " ( תהילים ה , יא ) , וראו עוד להלן ג , מב . לעיל ביקשה ירושלים את תשומת לבם של " כל עוברי דרך " ( פסוק יב ) , אותם אנשים המצויים בקרבת העיר , אך עתה היא חפצה כי תבל ומלואה תהא עדה לקבלת הדין : " שמעו זאת כל העמים " . לקריאה דומה ראו תהילים מט , ב - ג : " שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד . גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון " . אם ציפה הקורא כי ירושלים תוסיף ותדבר בשבח צדקתו של ה ' , נכונה לו אכזבה : ירושלים שבה מיד להזכיר את גורלה המר : " וראו מכאובי " , מעין הדברים שהשמיעה באוזני " עוברי דרך " בפסוק יב : " הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי " . אך בניגוד לפסוקים יב - טז , שבהם תלתה את צרותיה בה ' , כאן תזכיר אותן מבלי לומר כי ממנו באו , ומכך יובן כי היא נוטלת על עצמה את האחריות לאשר בא עליה . ומה הוא אותו מכאוב ? תחילה מזכירה העיר את הדור הצעיר : " בתולותיי ובחוריי " ובפסוק הבא תזכיר דמויות נוספות . הבתולות נזכרו בפי המקונן כבר בפסוק ד , " בתולותיה נוגות " , ואת הבחורים כבר הזכירה העיר עצמה , " קרא עלי מועד לשבור בחוריי " ( פסוק טו ) , והעיר מוסיפה ואומרת כי גם מאלה וגם מאלו היו מי ש " הלכו בשבי " , והשוו דברי המקונן : " עולליה הלכו שבי לפני צר " ( פסוק ה ) .
|
|