sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:123

המקונן הולך כעיוור אחר האלוהים המנהיג אותו ; אין לו שליטה על גורלו , ואינו יודע להיכן הוא מובל ומתי , אם בכלל , יצא מחשיכה לאורה . פסוק ג : גם בפסוק זה ניכר אופיה האגוצנטרי של הקינה בהצבת המקונן בראש הפסוק , והפעם כמושא עקיף למעשה האלוהים ( " בי " ) . משמעות המילה " אך " היא " רק " , כגון בדברי פרעה : " ועתה שא נא חטאתי אך הפעם " ( שמות י , יז ) . המקונן רואה רק את סבלו שלו ואין לבו נתון לסבלם של אחרים . עם זאת ניתן לבאר " אך " במשמעות של " אכן " , כמו : " ויצא האחד מאתי ואומר אך טרוף טורף " ( בראשית מד , כח ) , והוא ביטוי של הכרה והבנה של גודל הצרה . נראה שאין אחד משני הביאורים מבטל את רעהו ושניהם יחדיו טובים . הקדמת הפועל " ישוב " לפועל " יהפוך " מציינת את החזרה על הפעולה , ראו לדוגמא : " ישובו והשחיתו מאבותם " ( שופטים ב , יט ) . פעולה זו חוזרת " כל היום " , היינו ללא הפוגה וללא קץ , כגון האמור במזמור : " כי החרשתי בלו עצמיי בשאגתי כל היום . כי יומם ולילה תכבד עליי ידך " ( תהילים לב , ג - ד ) . " יד ה '" מכבידה גם על פי פסוקים אחרים , כגון " ותכבד יד ה ' אל האשדודים וישימם " ( שמואל - א ה , ו ) , או כדברי איוב : " כי יד אלוה נגעה בי " ( יט , כא ) . הפועל הפ " ך כאן משמעותו : הפנה , הסב את ידו נגדי . להפ "ך במשמעות של סב " ב ראו לדוגמא : " הפך ישראל עורף לפני אויביו " ( יהושע ז , ח ) . הפועל הפ " ך מציין אפוא את שינוי יחסו של ה ' אל המקונן . מתחילה היטיבה עמו ידו של ה ' ( השוו ישעיה נט , א : " הן לא קצרה יד ה' מהושיע " ) ועתה שינה ה ' את טעמו , וידו מפליאה במקונן את מכותיה ( והתרגום הארמי אכן תרגם " ידו" ב " מחתיה " , מכתו ) . שבט שבט הוא מקל , מטה , ושימושיו מגוונים . ענישה באמצעות הכאה בשבט היתה דבר מקובל , אלא שלפעמים יצאה ההכאה מכלל שליטה : " כי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקום ינקם " ( שמות כא , כ ) . בספר משלי באה שורה של המלצות חמות המתירות שימוש בשבט גם לשם חינוך הצעירים : " חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר " ( יג , כד ); " אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות . אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל " ( כג , יג - יד ); " שוט לסוס ומתג לחמור ושבט לגו כסילים" ( כו , ג ) . השבט שימש גם ככלי ביד הרועה הנוהג את צאנו , והרועה האלוהי בכלל זה : " גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני " ( תהילים כג , ד ) . המחזיק בשבט הוא אפוא בעל הכוח , השלטון , ולפיכך מסמל השבט את סמכותו של השליט : " לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו " ( בראשית מט , י ) , וכן : " והכרתי יושב מבקעת אוון ותומך שבט ( = האוחז בו , השליט ) מבית עדן " ( עמוס א , ד ) , ובדברי ברכה למלך : " שבט מישור שבט מלכותך " ( תהילים מה , ז ) . קיים קשר בין שבט , המייצג את השלטון , לבין שבט כיחידה אתנית , הכפופה למרותו של העומד בראשה : " כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם" ( בראשית מט , כח ) . כינוי אחר לשבט הוא " מטה " וגם הוא משמש ככינוי ליחידה האתנית , כגון : " אלה קרואי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל " ( במדבר א , טז ) , והרי שבט ומטה הן מילים נרדפות , כגון " שבר ה ' מטה רשעים שבט מושלים " ( ישעיה יד , ה ) . כנסת ישראל ואיוב אחד מן הקשרים הלשוניים שבין הקינה השלישית במגילת איכה לספר איוב הוא הכינוי " הגבר " לתיאור הסובל . השוו פסוקים א , כז , לה , לט אל איוב ג , ג ; ד , יז . מדרש איכה רבה ( מהדורת בובר ) לפסוק א חש בקשר זה והוא מפתח אותו ואומר בשם ר ' לוי : " אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא : ריבונו של עולם ' אני הגבר ' - אני הוא איוב ... מה שהבאת על איוב אתה מבקש להביא עליי " ( המקור חלקו בארמית ) . בעקבות קביעה זו מביא המדרש שורה ארוכה של קשרים לשוניים ועניינים בין סיפור קורותיו של איוב לבין הקינות במגילה , כגון : " באיוב כתיב ' ויקח לו חרס ' ( ב , ח ) , ובי כתיב ' איכה נחשבו לנבלי חרש ' ( ד , ב ) " , וכן : " באיוב כתיב ' אש אלוהים נפלה מן השמים ' ( א , טז ) , ובי כתיב ' ממרום שלח אש ' ( א , יג ) " . להשוואת איוב לירושלים ראו גם לעיל , עמוד . 95

משכל (ידעות  ספרים)


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help