|
|
Page:258
סוף דבר ומילות נחמה בראש דברי הסיום לספרנו יפה יהיה להביא ביטוי של נחמה מספרות האגדה . בספרות זו - ובמיוחד בלב מדרש איכה רבה - מצויים סיפורים המתארים את חכמתם של בני ארץ ישראל , ואנשי ירושלים וילדיה בראשם , על רקע מוראות חורבן הבית השני . לא אחת הם מוצגים בשעת משאם ומתנם עם אנשי אתונה , בירת החכמה של העולם היווני , או עם תושבי רומא , בירת האימפריה שהביאה לחורבן הבית . מטרת הסיפורים שמרביתם הומוריסטיים היא , ככל הנראה , לעודד את הקוראים במגילה ובמדרשיה או את אלה שמעלים בתודעתם את זכר החורבן . אכן , הכול נראה אבוד : העיר חרבה והמקדש נהרס , ועם זאת , כל עוד נותרו בעם חכמה ותבונה , העולות על אלו של אויביה , אין מקום לייאוש , במיוחד כשמדובר בילדים הנושאים עמם את תקוות העם לעתיד . להלן נביא חמישה מסיפורים אלו , בעיבוד קל של תרגומם מארמית , כפי שהוא נדפס ב " ספר האגדה " לח " נ ביאליק וי "ח רבניצקי ( תל אביב . ( 2015 הראשון שבהם מספר בלעג על רומאי שהביא עימו לעירו ילדים ששבה בארץ ישראל . מול חכמת הילדים וכושר ההבחנה הדק שלהם מוצגים בקלונם הרומאי והעולם הגס שבו הוא חי : מעשה בנכרי אחד ששבה שני תינוקות ( = ילדים צעירים ) מארץ ישראל והיו רצים לפני סוסו . כשהגיע לפתחה של רומי אמר אחד לחברו : " מריח אני קפלוטות ( = סוג של ירק ) שביהודה שמבשלים בקדרה של כפר חנניה " . כעס עליהם רבם ( = אדונם ) , אמר להם : " אלוהיכם לא יכול לסבול אתכם - ואני אסבול אתכם !? " עד שהוא מקללם בא פרלמנטר ( = שליח ) של מלך . אמר לו הנכרי : " מאין באת ? " אמר לו : " מארץ יהודה באתי היום " . אמר לו : " אפשר מארץ יהודה באת היום , מהלך ארבע מאות פרסה ? " אמר לו : " רוח נשבה לספינה ובאתי היום , ואם אין אתה מאמינני ראה קפלוטות שבארץ יהודה שמבושלים בקדרה , ועדיין לא טעמתי מהם כלום " . נכנס רבם לתוך ביתו . עמדה אמו ושחטה טלה ועשתה לבנה מיני תבשילים ופתחה לו חבית של יין . היה מסב בסעודה ואותם התינוקות עומדים עליו . אמר אחד מהם לחברו : " ראה ריח בשר זה כריח כלב וריח היין כריח המת " . שמע הנכרי ואמר לאמו : " מה טיבו של בשר זה ? " אמרה לו : " היתה לנו רחלה וילדה כבש , וכיוון שילדה מתה , והיתה הכלבה שלנו מיניקתו עד שגדל , ועכשיו שחטתיו ואתה סועד אותו " . אמר לה : " ומה טיבו של יין זה ? " אמרה לו : " זה היין מאותו הכרם שנטוע על קברו של אביך , ואין בכל הכרמים שהניח לך אביך מוציא יין טוב כמותו , ומילאתי לך חבית מאותו כרם וסתמתי וחתמתי אותה ואמרתי : ' איני פותחת אלא כשיבוא בני ' ; ועכשיו כשראיתיך שמחתי שמחה גדולה ופתחתי את החבית " . מיד אכל ושתה ושמח באותם התינוקות שהביא עמו . לאחר שאכל ושתה עמד ורקד . אמר אחד מהם לחברו : " ראה , רגלי אדוננו דומות לרגלי מומס ( = ליצן ) , אמו זנתה עם זמר - רקד וילדה את זה " . כיוון ששמע אותו האיש כך , נטל סייף בידו והלך אצל אמו , אמר לה : " בן מי אני ? " אמרה לו : " בני , בנו של אביך אתה " . אמר לה : " אם אין את אומרת לי אמת הריני הורגך " . אמרה לו : " בני , אל תהרגני ואני אומרת לך אמת : אביך לא היה מוליד , והייתי מתייראת שלא יטלו הקרובים ממוני . פעם אחת הביא אביך זמר - רקד והיה קולו ערב . נתעברתי ממנו וילדתי אותך . וכי לא יפה עשיתי שהבאתיך לכל העושר הזה ? " כיוון ששמע כך אמר : " הבאתי לי מוציאי גנותי לבין הבריות ? " יצא אליהם ואמר להם : " לכו לכם לשלום , איני כדאי ( = ראוי ) להשתמש בכמותכם . נתן להם כל מיני מאכל וצידה לדרך וליווה אותם , וחזר לביתו - וכך נתקררה דעתו עליו " ( ילקוט שמעוני לאיכה , רמז תתרד [ בשם מדרש איכה ]) . בסיפור אחר מוצג עימות בין איש ירושלים לתושב אתונה : אחד מאתינס ( = אתונה ) הלך לירושלים והיה [ עם שובו לאתונה ] מלגלג הרבה באנשי ירושלים . אמרו ( = הירושלמים ) : " מי ילך ויביאנו אצלנו ? " אמר אחד : " אני אלך ואביאנו כשראשו מגולח " .
|
|