|
|
Page:253
נצח לכאורה פירוש תואר הפועל " נצח " במקרא הוא : לעולם ועד , עד קץ כל הזמנים , כגון : " כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף" ( ישעיה נז , טז ) , וכן : " ויטרף ( " = ויטר " ? מלשון נטירה ) לעד אפו ועברתו שמרה נצח " ( עמוס א , יא ) . עם זאת יש לשאול האם זו גם כוונת המילה כאשר היא נרדפת לצירוף " לדור ודור " , כגון : " מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עובר בה " ( ישעיה לד , י ) . האם " לדור ודור " משמעותו למשך דורות רבים , או שמא עד סוף כל הדורות ? בהתאם לתשובה על שאלה זו יוחלט כיצד להבין את תיבת " לנצח " הבאה בתקבולת בפסוקים מעין אלה . עם זאת לעיתים ברור שמשמעות " לנצח " היא למשך זמן רב אך עם זאת מוגבל , כמו שהוא בפסוקנו . משמעויות " נצח " - בין אם המדובר בפרק זמן ארוך ובין אם מדובר בכזה שאין לו סיום - גרמו לזיהויה של המילה עם התקוה , עם התוחלת : " ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה '" ( איכה ג , יח ) , ומכאן קצרה הדרך להפיכת " נצח " לתכונה מתכונותיו של האלוהים , כך : " לך ה ' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד " ( דברי הימים - א כט , יא ) , ואף לאחד משמותיו , כדברי שמואל : " וגם נצח ישראל ( = היינו : תקוותם היציבה ) לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להינחם " ( שמואל - א טו , כט ) . אגב נעיר כי מפסוק זה נגזר שמה של המחתרת הפרו - בריטית ניל " י , שהוקמה בשנת 1915 וביקשה לסייע לבריטים לכבוש את ארץ ישראל מיד העות ' מנים . הבטחתו של הנביא ישעיהו ( כה , ח ) : " בילע המוות לנצח ומחה אדוני אלוהים דמעה מעל כל פנים " חותמת את מסכת מועד קטן שבמשנה , העוסקת בחלקה בענייני אבלות , ואכן פסוק זה מופיע רבות כדברי סיום להספדים או כדברי חתימה בספרי הלכה שעניינם אבלות ( כגון סיום הדיון בנושא זה ב " קיצור שולחן ערוך " ) . במדרש ( תנחומא [ מהדורת בובר ] ויחי , ז ) נזכר הפסוק אף בהקשר לירושלים : " אמר הקדוש ברוך הוא : בעולם הזה אין המוות מניח לאדם שישמח , אבל לעולם הבא ' בילע המוות לנצח ' , וכיוון שהמוות מסתלק - מה כתיב ? ' וגלתי בירושלים וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה ' ( ישעיה סה , יט ) " . בשולי הדברים נעיר כי למילה " נצח " משמעות נוספת : מיץ , לשד , וזאת בפסוק " ויז נצחם ( = דמם של האדומים עליהם דורך האלוהים בגת ) על בגדיי " ( ישעיה סג , ג ) . משמעות זו עולה לא רק מן ההקשר אלא גם ממילה דומה בשפה הערבית . אגב , בהמשך אותה נבואה מופיעה מילת " נצח " גם במובן שנזכר לעיל , תקוה : " ואוריד לארץ נצחם " ( פסוק ו ) , והנביא עושה אפוא שימוש בשתי משמעויות שונות של אותה מילה במסגרת חטיבה נבואית אחת . " שבייה ענייה" המשורר בן ספרד של המאה הי " א , ר ' שלמה אבן גבירול , חיבר פיוט שראשיתו במילים " שבייה ענייה " ובו תלונה על מצבה של האומה היהודית בגולה בצירוף תקוה לגאולה קרובה . מעיקרו אמור היה הפיוט להשתלב בתוך הברכה הנאמרת לאחר קריאת שמע של שחרית , ברכה שאחד מנושאיה העיקריים הוא הגאולה . הבית הראשון חותם בציטוט פסוקנו , וזו לשונו : " שבייה ענייה בארץ נוכריה / לקוחה לאמה לאמה מצרייה / מיום עזבתה לך היא צופייה / השב שבותה רב העלילייה / ... / וחיש קל מהרה בשרה באליה ( = בשר לה על גאולתה בהופעת אליהו הנביא ) / רוני בת ציון הנה משיחנו / למה לנצח תשכחנו " . נראה שפרט לציטוט חלקו הראשון של פסוקנו יש בקטע שירי זה הד גם לסיומו של הפסוק ( " תעזבנו לאורך ימים " ) ואף לפסוק הבא בעקבותיו , " השיבנו ... ונשובה " . על עז " ב ושלושת חבריו במדרש איכה רבה ( מהדורת בובר ) לפסוקנו נאמר בשם ר ' יהושע בן אבין : " ארבעה דברים תבע ירמיה ( = ביקש מן האלוהים שיחזור בו מהם ) : עזיבה , שכיחה , מאיסה , וקציפה " , וממשיך המדרש ומוכיח טענה זו מפסוקי מגילת איכה , המיוחסת כזכור לנביא זה : " עזיבה ושכיחה - ' למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים ' , מאיסה וקציפה - ' כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד' ( להלן פסוק כב ) " , והדרשן ממשיך ומלמד כי מן המאיסה שמאס ה ' בעמו ומן הקצף שקצף עליו כבר ניחם האלוהים , שנאמר " כה אמר ה ' אם ימדו שמים ממעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל " ( ירמיה לא , לז ) וכן " כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף " ( ישעיה נז , טז ) , אך לא על עזיבה ושיכחה , ו " לפיכך ציון מתרעמת ואומרת ' ותאמר ציון עזבני ה ' ואדוני שכחני ' ( שם מט , יד ) " . מדרשים העוסקים בנושא קרוב ( כגון פיסקה לא בפסיקתא רבתי ) מצביעים על כך שגם עניין השיכחה כבר נזנח , שנאמר " התשכח אישה עולה מרחם בן בטנה ? גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך " ( שם מט , טו ) . מארבעה לשונות אלו נותרה אפוא על כנה , לפי המדרש , רק אחת , העזיבה , והתקוה כי גם על כך ינחם האלוהים מפעמת במדרשים השונים לפסוקנו ( כגון פסיקתא רבתי , שם , שכל עניינה במילים " ותאמר ציון עזבני ה '" ) , והד לה במדרשי הפסוק הבא : " השיבנו ... ונשובה " .
|
|