sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:186

פרק ד פסוק י ידי נשים רחמניּוֹת בשלוּ ילדיהן היוּ לברוֹת למוֹ בשבר בת עמי : בסיומו של החלק השני של הקינה שעניינו ברעב , חוזר המקונן אל ראשיתו ( פסוק ג ) , אל יחס האמהות לבניהן בעת הרעב . לעיל נאמר על הנשים , שלא יכלו להניק את ילדיהן , שהן בבחינת " בת עמי לאכזר " , ואילו הרישא של פסוקנו מדבר לכאורה באהבת הנשים לילדיהן : " נשים רחמניות " , היינו נשים האוהבות את פרי בטנן ( וזו משמעותו היסודית של השורש רח " ם [ ראו ג , ב ]) . ויש לתת את הדעת על כך ש " אכזר" הוא היפוכו של " מרחם " ( וראו בפירוש לפסוק ג ) . למרבה הזוועה מתברר מיד שהאמהות " הרחמניות " , אשר הרעב הטריף את דעתן , יוצאות כנגד טבען : " בישלו ילדיהן " במו ידיהן . אין זו פעולה ספונטנית הנמשכת כהרף עין , אלא תהליך ממושך , הגורם לנשים להמתין עד שבשר ילדיהן יוכשר למאכל . הנשים אכן אוכלות את בשר ילדיהן : " היו לברות למו " , כלומר בשר הילדים היה להן למאכל . לשורש בר " ה במשמע של אכ " ל ראו למשל : " ויבוא כל העם להברות את דוד לחם " ( שמואל - ב ג , לה ) , וכן : " תבוא נא תמר אחותי ותלבב לעיניי שתי לביבות ואברה מידה " ( שם יג , ו ] . את המילים הנועלות את הפסוק ( " בשבר בת עמי " ) ניתן לפרש במשנה הוראה , כפל משמעות ( כפי שהוא לעיל ב , יא ) . האחת - בצרת בת עמי , כדרך שפורש לעיל הפסוק : " נשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי " ( שם ) . השנייה - " שבר " במשמעות של אוכל , כפי שהוא ב " וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו ... רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות " ( בראשית מב , א - ב ) , ולפי זה " בשבר בת עמי" משמעו שהילדים היו לאמותיהן כמאכל בארוחה . ותנו דעתכם למשחק המילים בין " לברות " לבין " שבר " . הכינוי " בת עמי " מחזיר אותנו , כאמור , אל ראש השורה השנייה בפסוק ג : " בת עמי לאכזר " , וכך נרמז הקורא שהתנהגות הנשים , " בת עמי " , הלכה ונתעצמה - מהימנעות מהנקה הנובעת מחוסר אונים עד לבישול בשר הילדים ואכילתו . אכילת בשר ילדים לעיל ( בפירוש על ב , כ ) עסקנו באזכורים של אכילת בשר ילדים במצור . אף שיש להניח כי קודם לאכילת בשר אדם יש לבשל אותו , הרי שבישול בשר אדם נזכר במקרא בשני פסוקים בלבד , בפסוקנו ובסיפור המצור על שומרון , בדברי אישה אחת אל המלך אודות חברתה : " האישה הזאת אמרה אליי תני את בנך ונאכלנו היום ואת בני נאכל מחר . ונבשל את בני ונאכלהו ואומר אליה ביום האחר תני את בנך ונאכלנו ותחביא את בנה " ( מלכים - ב ו , כח - כט ) . גם בתיאור המצור שקדם לחורבן בית שני מסופר על בישול ילדים על ידי אמותם . יוסף בן מתתיהו מספר על אשה , מריה בת אלעזר , שהמיתה את בנה ואחר כך צלתה אותו ואכלה את מחציתו ואת השאר הסתירה ושמרה . מיד אחרי כן הגיעו המורדים , וכאשר עלה באפם ריח הבשר איימו עליה שימיתוה מיד אם לא תראה להם את

משכל (ידעות  ספרים)


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help