|
|
Page:52
חלק שני / פסוקים יב - כב קינת ירושלים על מר גורלה פרק א פסוק יב לוֹא א ֲליכם כל עברי דרך הביטוּ וּראוּ אם ישׁ מכאוֹב כמכאבי א ֲשר עוֹלל לי א ֲשר הוֹגה ה ' ביוֹם חרוֹן אַפּוֹ : לאחר שבסוף חלקה הראשון של הקינה התפרצה ירושלים אל תוך דברי המקונן והשמיעה את קולה באזני האלוהים , נאלם המקונן דום והותיר לה את זכות הקינה . עם זאת , הוא עוד יעשה כמותה ויתפרץ אל תוך דבריה בהמשך ( פסוק יז ) . בפסוקים יב - טז אין ירושלים פונה לה ' אלא אל " עוברי דרך " , ובאזניהם לא תהסס גם להביע את תלונתה על האלוהים אשר הכביד את עולו עליה . " עוברי דרך " , נמעניה של ירושלים , אינם אדישים מן הסתם למראה עיניהם . הם , שכבר ראו אותה בעבר , מבחינים בהבדל התהומי שבין מצבה אז ובין מצבה כעת . וראו להלן ב , טו : " ספקו עלייך כפיים כל עוברי דרך שרקו ויניעו ראשם על בת ירושלים הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי משוש לכל הארץ " ; והשוו ללשונות דומים בדברי הנביא צפניה על מעמדה של נינוה קודם לנפילתה ולאחריה : " זאת העיר העליזה היושבה לבטח האומרה בלבבה אני ואפסי עוד איך היתה לשמה מרבץ לחיה כל עובר עליה ישרוק יניע ידו " ( ב , טו ) . וכך היה גורל העיר שנפלה " מאיגרא רמא לבירא עמיקתא " , ביטוי ארמי שמשמעו : מגג גבוה אל בור עמוק . ירושלים , המבקשת לרכוש את לבם של נמעניה ולעורר בהם אהדה אל מצבה השפל , פותחת ואומרת : " לוא אליכם " , ודומה כי לשון קצרה היא שמשמעה : אל יבוא עליכם מה שבא עליי . ( חילופי אל / על הם דבר שכיח בלשון המקרא . ) התרגום הארמי הבין " לוא אליכם " כעניין של השבעה : " אשבעית לכון" ( = משביעה אני אתכם ) " ואולי גזר את תיבת " לוא " מלשון אלה , שבועה ( כפי שהוא למשל בשמואל - א יד , כד - כו , שם תיבת " ויואל " משמעה השביע ) . אגב נעיר כי על פי המסורה נכתבת תיבת " לוא " שבראש הפסוק כאשר האות למ " ד קטנה מן המקובל , דבר שנדרש כמלמד על פגיעה כלשהיא בעם ישראל , כי " בתחילה היו ישראל לראש ועתה לזנב " ( " מדרש אותיות קטנות וטעמיהן " , בתוך אוצר מדרשים , עמ' . ( 432 העיר לא זכתה מאלוהים למענה , לגילוי של אהדה , כשאמרה לו " ראה ה ' והביטה " ( פסוק יא ) , ולפיכך היא פונה בלשון דומה אל עוברי הדרך , " הביטו וראו " , שמא מהם תזכה לתמיכה - לתשובה על שאלתה : " אם יש מכאוב כמכאובי " . בהמשך דבריה היא תגלה להם אט - אט מיהו הגורם לכאבה : תחילה היא אומרת " אשר עולל לי " , מבלי לנקוב בנושא המשפט . צורת " עולל " ( מבניין פולל ) , שמשמעה גרם רעה , יחודית למגילת איכה ( א , כב ; ב , כ ; ג , נא ) . בפסוקי מקרא אחרים מופיע השורש בבניין התפעל ( כגון שמואל - א ו , ו , שם מסופר על ה ' ש " התעלל " בפרעה ובמצרים ) , ופעם אחת בבניין התפולל ( " אל תט לבי לדבר רע להתעולל עלילות ברשע " [ תהילים קמא , ד ]) . ועדיין לא נודע לקורא מיהו המביא את הרעה ( ראוי לציין שבמגילה מקומראן נכתב כאן " אשר עוללו " , האויבים ) , אך במילים הבאות אוזרת ירושלים עוז וחושפת
|
|