|
|
Page:184
פרק ד פסוק ט טוֹבים היוּ חללי חרב מחללי רעב שהם יזוּבוּ מד ֻקרים מתנוּבת ש ׂדי : משהוא מסיים לתאר את מראיהם של קרבנות הרעב , מהרהר המקונן וקובע כי טוב מוות בחרב ממוות ברעב . הרעיון המובע בפסוק זה דומה לזה שבפסוק ו : טוב מוות מהיר ממוות איטי . חלקה הראשון של השורה השנייה משלים את חלקה הראשון של השורה הראשונה ומאפיין את חללי החרב , " שהם יזובו מדוקרים " . חלקה השני של השורה השנייה משלים את חלקה השני של השורה הראשונה וקובע לגבי " חללי רעב " שנמנעו מהם " תנובות שדי " . למבנה שכזה ראו לדוגמא : " שחורה אני ונאוה ... כאהלי קדר כיריעות שלמה " ( שיר השירים א , ה ); הנערה מעידה על עצמה שהיא שחורה כאהלי קדר , ונאוה כיריעות שלמה . המבנה " טוב [ ים ] מ ... " הוא מבנה הרווח במיוחד בספרות החכמה , כגון : " טוב שכן קרוב מאח רחוק " ( משלי כז , י ) , וברבים : " טובים השניים מן האחד " ( קהלת ד , ט ) . " חללי חרב " ( ראו לדוגמא ישעיה כב , ב ) עדיפים לפי זה על " חללי רעב " . לצירוף " חרב " ו " רעב " ראו למשל : " והעם אשר המה ניבאים להם יהיו מושלכים בחוצות ירושלים מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה " ( ירמיה יד , טז ) . חללי החרב " יזובו מדוקרים " , רוצה לומר שדמם יזוב מהם ( ראו : " ואשה כי יזוב זוב דמה " [ ויקרא טו , כה ]) בשל דקירות החרב שדקרו אותם אויביהם . לביטוי " מדקרות חרב " ראו לדוגמא משלי יב , יח ולביטוי " חללים מדוקרים " ראו : " ונפלו חללים בארץ כשדים ומדוקרים בחוצותיה " ( ירמיה נא , ד ) . מותם של חללי הרעב נבע " מתנובות שדי " , היינו מהעדרן , כיוון שהאות מ " ם מבטאת במקרה זה את החוסר , כמו שהוא בפסוק המופנה אל נביאי השקר : " לכן לילה לכם מחזון וחשיכה לכם מקסום " ( מיכה ג , ו ) , כלומר : לא תראו חזון ולא תוכלו לחזות עתידות . " תנובות שדי " ( ראו גם דברים לב , יג : " ויאכל תנובות שדי " ) הם " תנובת השדה " ( יחזקאל לו , ל ) , כאשר " שדי " היא צורה ארכאית שירית של " שדה " ( כפי שהוא , למשל , גם בישעיה נו , ט ועוד ) . דומה שבהשוואה בין חללי הרעב לחללי החרב יש מימד אירוני . על ארץ ישראל נאמר שהיא " ארץ זבת חלב ודבש " ( כגון שמות ג , ח ) , אך מתנובתה הזבה לא יהנו המתים ברעב , ואילו המתים בחרב הם הם אשר יזובו עליה . רק בפסוקנו אומר אפוא המקונן במפורש שהרעבים והצמאים שתיאורם ומצבם עוצב בפסוקים ב - ט אינם עוד בין החיים .
|
|