|
|
Page:115
רציחתו של המלך ביד שני קושרים ( מלכים - ב יג , כא ) . לפי תפיסת הגמול של בעל ספר דברי הימים , הבאה לביטוי במהלך חיבורו כמה וכמה פעמים , גורלו המר של המלך חייב להיות תוצאה של פשע חמור שגרם לו . הסיפור על הריגת זכריה הכהן - הנביא מאפשר מעתה להקנות משמעות חדשה לפסוק במגילת איכה : בעוד שבאיכה שני האסונות - אכילת הילדים והרג הכהן והנביא ( בידי האויב !) - אירעו בשעת החורבן , הרי שלאור הסיפור בדברי הימים , אכילת הילדים מתבארת כעונש על הריגת " כהן ונביא " , זכריה בן יהוידע , קודם לחורבן ( ובידי בני ישראל !) . והנה , חז " ל חשפו את הקשר שבין איכה לדברי הימים ועשו שימוש בסיפור שבדברי הימים כדי לבאר את הפסוק באיכה : " מעשה בדואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו והיתה ממדדת אותו בטפחים ( = מודדת את גודלו על פי מידת הטפח , וזאת על יסוד האמור בפסוק : " עוללי טיפוחים " ) ונותנת משקלו זהב לשמים ( = למקדש ) בכל שנה ושנה . כיוון שהקיפה מצודה ( = המצור ) בירושלים טבחתו אמו בידיה ואכלתו . והיה ירמיהו מקונן לפני המקום ואומר : ' למי עוללת כה אם תאכלנה נשים פרים עוללי טיפוחים ? ' ורוח הקודש משיבתו : ' אם יהרג במקדש ה ' כהן ונביא ! ' - זה זכריה בן יהוידע " ( ספרא , בחוקותי ו , ג ) . תמיהתו של ירמיהו על טביחת ילדים שטופחו בידי אמותיהם ( ויש לשים לב למשחק המילים הנורא שבין טפ " ח לטב " ח ) נענתה בתשובה כי במקדש - שאליו שלחה האם מתנות שנה בשנה כתודה לאלוהים על הבן ההולך וגדל - נעשו דברים איומים משנהרג בו זכריה . על כן לא היה בו , במקדש , הכוח להגן ולהציל את אנשי ירושלים . אך בכך לא תם העיסוק המדרשי בסיפור רצח זכריה . התלמוד הירושלמי ( תענית ד , ה ) רואה את המעשה ככולל שבע עבירות : " הרגו כהן , ונביא , ודיין , ושפכו דם נקי , וטימאו את העזרה , ויום שבת ויום הכיפורים היה " . ואילו התלמוד הבבלי ( גיטין נז ע " ב , וכמוהו בקצרה גם התרגום לפסוקנו ומדרש איכה רבה , פתיחתא כג ) מספר בהרחבה : " בירושלים הרג [ נבוזראדן ] תשעים וארבע ריבוא על אבן אחת , עד שהלך דמן ונגע בדמו של זכריה ... מצא את דמו של זכריה רותח ומבעבע . אמר : ' מה זה ? ' אמרו לו : ' דם זבחים שנשפך ' . הביא דם [ בהמות ] ולא נדמה ( = לדם המבעבע ) . אמר להם : ' אם תאמרו לי - מוטב , ואם לא - אסרוק את בשרכם במסרקות של ברזל ' . אמרו לו : ' מה נאמר לך ? נביא היה בינינו שהיה מוכיח אותנו בדברי שמים , קמנו עליו והרגנוהו , וזה כמה שנים שלא נח דמו ' . אמר להם : ' אני מפייסו ' . הביא סנהדרין גדולה וסנהדרין קטנה והרג אותם עליו ולא נח , הרג עליו בחורים ובתולות ולא נח , הביא תינוקות של בית רבן והרג עליו ולא נח . אמר לו : ' זכריה , זכריה , טובים שבהם איבדתים , נוח לך שאאבד את כולם ? ' כשאמר לו כך - נח הדם " ( המקור רובו בארמית ) . בעקבות סיפור זה , ממשיך התלמוד ואומר , החליט נבוזראדן , שנפעם אל מול המעשה , לשנות את דרכו והתגייר . " סקילת זכריה בן יהוידע" ( , ( 1700 תחריט מאת המשורר , המאייר והתחריטאי ההולנדי יאן לויקן ( . ( 1712 - 1649
|
|