|
|
Page:173
תנים ובנות יענה התן ( jackal ) הוא שם כולל לכמה בעלי חיים ממין הכלביים . התן החי באזורנו הוא התן הזהוב שצבעו צהוב - אפרפר ( canis , ( aureus הניזון בעיקר מנבלות אך גם מבעלי חיים קטנים , והוא פעיל בעיקר בלילה ובעלות השחר . התן הוא חיה מונוגמית וצאצאי התנים חיים עם הוריהם עד לבגרותם המלאה - בסיס להצגת האם - התן כאם מסורה ודאגנית , כניגוד לבנות ירושלים . מדרש לקח טוב לפסוק עומד על תיבת " גם " ( = אפילו ) ומדגיש : " כלומר אף על פי שדרך התנים שהם מתאכזרין על בניהם , ואין נותנין לבניהם להניק עד שיבכו הרבה , ובשעה שהן מניקין בניהם מכסין על פניהם כדי שלא יראו את פניהם אדומים בבשר ויאכלו אותם , אף על פי כן גם אותם על כל זאת חלצו שד , הוציאו שדיהן ומיניקין בניהם " , וזאת , כאמור , כניגוד לבנות ירושלים . היען ( שבדרך כלל כינויו במקרא הוא " בת יענה " , כגון ויקרא יא , טז ) הוא הגדול שבעופות , אך משקל גופו אינו מאפשר לו להשתמש בכנפיו לתעופה . עם זאת הוא המהיר ביותר מבין ההולכים על שתיים ( כשישים וחמישה קמ " ש ) . על פי האמונה העממית - כפי שמעיד למשל מדרש לקח טוב לפסוקנו - בנות היענה נוטשות את ביציהן , ובהקשר זה יש להזכיר את דברי איוב ( העוסקים כנראה בבנות היענה , אף שאלה אינן נקובות שם בשמן ) : " כנף רננים נעלסה ... כי תעזוב לארץ ביציה " ( לט , יג - יד ) . בשני פסוקים התנים ובנות היענה הם סמל למקוננים וסופדים : " על זאת אספדה ואילילה אילכה שולל וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה " ( מיכה א , ח ); " אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה ... ויהי לאבל כינורי ועוגבי לקול בוכים " ( איוב ל , כט - לא ) . דומה כי שמותיהם של בעלי חיים אלה הם שגרמו לכך : בשם " תן" ניתן לשמוע קרבה לשורש תנ " ה , וראו : " מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח " ( שופטים יא , מ ) . את מילת " לתנות" מבינים התרגומים העתיקים ( תרגום השבעים והתרגומים הארמי והלטיני ) כ " לקונן " , ותנו דעתכם לכך ש " תנות " הוא צורה חלופית ל " תנים " : " ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה ואת נחלתו לתנות מדבר " ( מלאכי א , ג ) . צורה לשונית זו מחזקת את הקשר שבין הפועל לבין שמו של בעל החיים . אפשר גם שהפועל תנ "ה במשמעות ספ " ד הוא צמצום של משמעות רחבה יותר , נשיאת קול בכלל , וראו : " מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות ה '" ( שופטים ה , יא ) . ואשר לבנות היענה : השורש ענ " ה נושא בלשון חכמים משמעות של מספד וקינה : " איזהו עינוי ? שכולן ( = כל המקוננות ) עונות כאחת . קינה ? שאחת מדברת וכולן עונות אחריה , שנאמר ( ירמיה ט , יט ) : ' ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה '" ( מועד קטן ג , ט ) . אגב : ליען אין אמנם מיתרי קול ( בניגוד לתן ) אך בעונת הייחום משמיע הזכר קול עמום באמצעות הוושט , וקול זה נשמע למרחקים . מה הוא אכזר ? תיבת " אכזר " גזורה מן השורש כז " ר , הקיים גם בארמית , על משקל " אכזב " ( מן השורש כז " ב ) , ובשניהם האל " ף תחילית ואיננה שורשית . פירוש המילה : חסר רחמים , כעוס , כפי שהוא בהתרסת איוב כלפי האלוהים : " תהפך לאכזר לי בעוצם ידך תשטמני ( = תשנא אותי ) " ( ל , כא ) , ובמקרא מצאנו גם את שם התואר " אכזרי " ושם העצם " אכזריות " . והנה , כבר בגוף המקרא משתקף מדרש המילה " אכזר " כאילו היא מורכבת משתי מילים , " אך " ו " זר " : " אחיי מעליי הרחיק ויודעיי אך זרו ממני " ( איוב יט , יג ) ופירוש " אך זרו " הוא : אכן התנכרו . ובדומה בדברי החכם המזהיר מפני סכנת האישה הזרה ומקביל בין " אכזרי " ל " זרים " : " פן תיתן לאחרים הודך ושנותיך לאכזרי / פן ישבעו זרים כוחך ועצביך בבית נוכרי " ( משלי ה , ט - י ) . " יען " , בול מסדרת " חיות מהתנ " ך " , מעשה ידי האומן הישראלי טוביה קורץ ( תשס " ה ) . הכיתוב על השובל הוא מפסוקנו במגילת איכה .
|
|