|
|
Page:234
חלק שני / פסוקים יא - יד מר גורלן של קבוצות שסבלו במיוחד מאכזריותם של הכובשים פרק ה פסוק יא נשים בציּוֹן ענּוּ בת ֻלת בערי יהוּדה : בפסוקנו ובשאר פסוקי החלק הזה נושא המשפט הוא סמוי , ככל הנראה כדי שאפשר יהיה להטיל את מלוא האחריות על האלוהים ולא על הכובש . כשמדובר בעינויה של אישה הכוונה לאונס , גרימת סבל גופני וחרפה גם יחד . כך בסיפור דינה ושכם : " ויקח אותה וישכב אותה ויענה " ( בראשית לד , ב ) , וכך במעשה אמנון ותמר : " ויחזק ממנה ויענה וישכב אותה " ( שמואל - ב יג , יד ; ראו גם דברים כב , כט ) . הפועל " עינו " נמשך גם לצלעו השנייה , המועצמת של הכתוב . לא רק נשים בוגרות עונו אלא גם צעירות שטרם ידעו איש , ולא רק בציון - ירושלים בוצע הפשע הנורא אלא בכלל " ערי יהודה " , שהוא צירוף לשוני מקובל ( כגון ירמיה לד , ז ) . תנו דעתכם לכך ש " בתולת בת יהודה " הוא כינוי ליהודה ( א , טו ) המבטא את עדינותה וסבלה גם יחד , ונראה שגם לביטוי זה רומז הפסוק . אגב : התרגום הארמי קובע כי פסוקנו עוסק בשני אירועים היסטוריים נפרדים : הכיבוש הבבלי מכאן והרומאי מכאן . אונס נשים בעת מלחמה אונס נשים , שבויות מלחמה , היה כפי הנראה נוהג רגיל בתקופת המקרא . הנביא מאיים על יושבי ירושלים ואומר : " ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים תשכבנה ( כתיב : תשגלנה ) " ( זכריה יד , ב ) , והוא הד לקללה שבדברים ( כח , ל ) : " אישה תארש ואיש אחר ישכבנה ( וגם כאן הכתיב : ישגלנה ) בית תבנה ולא תשב בו " . בתיאור כיבושה של בבל שב הנביא וקושר בין גורל הנשים לגורל הבתים : " ישסו בתיהם ונשיהם תשכבנה ( כתיב : תשגלנה ) " ( ישעיה יג , טז ) . המנהג הנלוז לשבות נשים ולאנוס אותן מוצא תגובה שיש בה חמלה בחוק אשת יפת תואר בדברים כא , י - יד . על פי חוק זה רשאי אמנם השובה לקחת את השבויה שבה חשק אל ביתו , אך עליו להמתין חודש ימים שבהם היא תבכה את מר גורלה , " ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים " ( פסוק יג ) , ורק לאחר מכן הוא רשאי לבוא עליה . מעניין להעיר שלדעת מקצת מן החכמים מטרתה של תקופת ההמתנה היא דווקא להביא את השובה לשנות את דעתו , ולא לבצע בשבויה את שביקש לעשות בה ( כך למשל בדברים רבה ו , ד ) . אונס נשים בשעת מלחמה היא תופעה שליוותה , ולמרבה הזעווה עדיין מלווה גם בדורותינו שלנו , מעשי מלחמה ואלימות . כך , למשל , מסופר על גיסתו של ר ' מאיר , בן המאה השנייה , שנפלה בשבי הרומאים ונאסרה בבית זונות ( עבודה זרה יח ע " א ) , וכך מתועד בכרוניקות רבות על מסעי הצלב באירופה . הוא הדין ביצירתו של ח " נ ביאליק , " בעיר ההריגה " . פואמה זו נכתבה בשנת , 1903 לאחר ביקור שערך המשורר בקישינב שברוסיה , עיר שפרצו בה פרעות כנגד היהודים בעקבות עלילת דם . וכך הוא כותב שם בין השאר : " וירדת משם ובאת אל תוך המרתפים האפלים / מקום נטמאו בנות עמך הכשרות בין הכלים / אישה אישה אחת תחת שבעה שבעה ערלים / הבת לעיני אמה והאם לעיני בתה / לפני
|
|