|
|
Page:34
פרק א פסוק ג גלתה יהוּדה מעני וּמרב עבדה היא ישבה בגּוֹים לא מצאָה מנוֹח כל רדפיה הש ׂיגוּה בין המצרים : חלק זה של הקינה עוסק אמנם בירושלים , אך הפסוק מזכיר דווקא את גלות יהודה , וזאת כדי להסביר מדוע שוממה העיר ; מסתבר שיושבי העיירות והכפרים שבסביבתה אינם באים אליה , וראו גם בפסוק הבא . ר ' יוסף קרא מניח , כי המדובר הוא בהגליה שהגלו הבבלים את אנשי יהודה , בעת החורבן , ככתוב במלכים - ב כה , כא : " ויגל יהודה מעל אדמתו " , ולפיכך הוא נאלץ להשלים פער בפסוק ולקבוע , כי העוני והעבודה היו מנת חלקם של הגולים : " מיום שגלתה יהודה מירושלים וישבה [ יהודה ] בגלות לא מצאה מנוח מחמת עוני ומחמת רוב עבודה , שהיו ממלכות הגויים משעבדים בה " ( נוסח א ) . אך דומה שהפסוק מדבר בגל השני של הגולים , מאלה שנותרו על אדמתם , מדלת הארץ אשר " השאיר רב טבחים לכורמים וליוגבים " ( שם , פסוק יב ) , ואלה נאלצו לצאת מן הארץ " מעוני ומרוב עבודה " . ניסוח הדברים מזכיר במכוון את שעבוד ישראל במצרים , כגון האמור בבשורה לאברהם : " כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם " ( בראשית טו , יג ) , וכן : " וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ... ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וימררו את חייהם בעבודה קשה " ( שמות א , יא - יג ) . התרגום הארמי מבין אחרת את השורה הראשונה של פסוקנו והריהו אומר ( בתרגום חוזר לעברית ) : " הלכו בית יהודה לגלות משום שהיו מענים יתומים ואלמנות ובגלל העבודה הרבה שהיו עובדים באחיהם בני ישראל אשר נמכרו להם ולא קראו דרור לעבדיהם ולאמותיהם שהיו מזרע ישראל " . על פי זה " עוני " ו " רוב עבודה " מתארים את התנהגותם הפושעת של בני יהודה שבגללה יצאו לגלות . אכן , בעקבות חורבן יהודה וירושלים גלו רבים למצרים , כדי להיחלץ מצרת העוני , וראו במיוחד את דברי ירמיהו המצטט מפי אנשי יהודה : " כי ארץ מצרים נבוא אשר לא נראה מלחמה וקול שופר לא נשמע וללחם לא נרעב ושם נשב " ( מב , יד ) , וראו עוד את תגובת הנביא האומר לשארית יהודה בשם ה ' , כי אם ישובו למצרים " והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים והרעב אשר אתם דואגים ממנו שם ידבק אחריכם מצרים ושם תמותו " ( שם , פסוק טז ) . גם הישיבה " בגויים " , היינו בקרבם , לא היטיבה עם גלות יהודה , אשר " לא מצאה מנוח " ; ומהדהדת כאן לשון הקללה : " ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן ה ' לך שם לב רגז וכליון עיניים ודאבון נפש " ( דברים כח , סה ) . זאת ועוד , עיצוב דמותן של יהודה וירושלים כאישה נמשך גם בפסוק זה : זו שלא מצאה מנחם מכל אוהביה , לא תמצא מנוחה ( תנו דעתכם למשחק המילים ) בביתה החדש , בגולה , והרי כשמדובר באישה מציאת מנוח פירושו נישואין , כדברי נעמי לכלותיה : " יתן ה ' לכם ומצאן מנוחה אישה בית אישה " ( רות א , ט ) .
|
|